New Stage - Go To Main Page

יונתן דוויד
/
אני פורים

השמיים רעדו להם בעוד קרן אור בלתי מוזמנת חדרה בכוח אל גופם.
לא היה צורך להביט בלוח השנה, שכן הדבר היה ידוע מראש. היה זה
שביב של שמחה שנזדחל לו אל הקוסמוס ללא שום הזמנה מוקדמת. כך
הגיע פורים 2003.
"משנכנס אדר מרבין בשמחה" אומר השיר המעצבן והבלתי נגמר בן
השורה האחת, ובהחלט רבין מרבין בשמחה.
ילדים בגיל הרך שגוררים את ההורים לחנויות הבאזאר שריח פלסטיק
זול נודף מהן כדי לבחור תחפושת של מרדכי היהודי, קאובוי,
סופרמן, פיקצ'ו או אלוהים יודע מה שהוא כרגע הכי מגניב בעולם.
מעניין מה יהיה "הדבר הכי מגניב הבא!" שכל מוצר ממוסחר שלו
יעלה בין 49.99 למאה אלף ש"ח...
כמובן גם בעלי החנויות אשר מוכרות תחפושות, מסיכות, עזרים
ומשלוחי מנות מרוצים מאוד מן השלל השמן שמכניס אל תוכן החג
המאוס הזה.
המלנכוליים למיניהם מבסוטים קמעא ממשלוחי המנות הבנאליים עם
הפתק המזוייף שבא יחד עם החבילה שמאחל חג שמח ומאושר לאדם היקר
ומשפחתו, והזללנים שמחים שיש עוד ממתקים בבית.
שמחה...מרוב שמחה אני לעולם לא יודע למה להתחפש עד הרגע
האחרון...בסוף סגרתי על ישו. אני קצת דומה לישו בפנים, אומרת
אמא שלי שבוודאי ראתה את הבוק המהמם שויקטוריה סיקרט עשו לו
בשנה שעברה.
אבל ישו? ישו זה לא מספיק...חסר העוקץ...אז מוסיפים מבט מרושע
וחולצה שחורה עם פנטפול, והנה אני Jesus Antichrist...שנון,
הא?
אני מתהלך לי עם הצלב ומשחק בפורים. כאילו אכפת לי מהתחפושת
שלי, או באותה מידה של כל אחד אחר, כאילו החג הזה מעניין,
כאילו משלוח המנות באמת משמח אותי, כאילו החברים שלי באמת
מצליחים לעודד אותי.
לא, פורים יקר, ממש לא אכפת לי ממך. הייתי אפילו אומר שאני לא
שם זין אם לא הייתי יודע שגם צעירים גולשים בבמה.
באתי בשבילה. כבר חודש כמעט לא ביקרתי בבצפר מחשש לראות אותה
ולחיות הכל מחדש, אבל בפורים החלטתי שבאים ויהי מה. מהרגע
שרגלי דרכו בשטח בית הספר מבטי צד אותה כאילו באמת הייתי ישו
האנטי-כריסטוס שמחפש לו טרף. לאנשים ששאלו אותי מה אני בדיוק,
דפקתי מבט עצבני, ובעודי מצביע על הפנטפול שאלתי "אם אבא שלך
היה משאיר אותך להירקב על צלב כל היום, לא היית מתמרד נגדו?!"
המבינים צחקו, גם הלא מבינים הבינו את הטמטום, וזה בערך זה.
פתאום ראיתי אותה. וכאילו קול חזק בתוך לבי דיבר דרך מגאפון.
אלף ואחד שירי אהבה התנגנו באזני, וכמאה חדשים נכתבו בראשי
באופן תת-מודעי.
הבטתי בה, ואני חושב שגם היא החזירה לי מבט דומה. ניסיתי להבין
למה היא התחפשה. היא לבשה זוג מכנסיים שלה ואת החולצה החדשה
שלה שהיא קנתה לפני כמה ימים. שיערה היה חלק ושחור, ועורה הלבן
האיר את הרחבה באור יקרות.
"מלאך" חייכתי לעצמי בעודי עוצר את פרץ הדמעות.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 23/3/03 6:25
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יונתן דוויד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה