הגבעה שלי היא מיוחדת..
נכון, היא לא שלי ממש
[וגם לא של אבא שלי..]
אבל היא מיוחדת לי
אז היא שלי כשהיא לא של מישו אחר

ומהגבעה שלי רואים המווון דברים
רואים ממנה  את כל השכונה היפה
[אבל זה לא כלכך מעניין..]
ורואים ממנה את הים הרחב
שבלילה הוא שחור ממש כמו הרקיע..
ורק אנייה אחת או שתיים
עוזרות לי להבחין בין שמיים למים

והלילה, הלילה ראיתי את השמיים,
ראיתי שמיים קודרים
כחולים סגולים שחורים
עם עננים רכים ומעט כוכבים
וירח אחד גדול ויפה
צהוב ומלא
שקרץ לי בחיוך עייף
כי לפעמים גם למר ירח נגמר הכוח
והוא מתעייף...
זה לא עסק פשוט לשמור על כל ילדי הלילה
כשכל אחד מבקש ממנו חיבוק
זה לא בא בקלי קלות...
אז הלילה ויתרתי לו
נתתי לו לנוח,
לאסוף כוח מחדש.
כי הוא יודע, וגם אני יודעת
שבימים כאלה, שקצת קשה ומפחיד
יש הרבה ילדים שזקוקים לו
שיחבק מרחוק ויגיד
שיהיה טוב, והכל בסוף יסתדר
וזה לא משנה אם הוא משקר
כי זה מה שעוזר להעביר את הלילה
עד לפעם הבאה..

אז זאת הגבעה שלי..
רואים ממנה המון דברים
וחוץ מירח שמיים, ים וכוכבים
יש בה גם הרבה עצים ירוקים ופרחים
שעליהם אני אספר בפעם הבאה
כי מר שעון אומר לי שאני כבר צריכה להכנס למיטה....

לילה טוב