קטעים נברחים מהיומן שכתבתי בפולין:

19.3.02
"... שוב התהפך מצב הרוח עם הכניסה לפלאשוב, מחנה
עבודה/ריכוז/השמדה שנשרף כליל על ידי הנאצים. נורא זעזע אותי
לראות שאותו אזור, שבו היה יושב לו מר אדוארד גט [הממונה על
הגטו] וצולף ביהודים חפים מפשע, אותו אזור הוא עכשיו אחו אחד
גדול עם 3 אנדרטות. הדלקנו נר [נשמה] באנדרטה היהודית והיה טקס
מרגש. גם שמענו סיפור מדהים על ילד שנפל לקבר האחים בעודו חי
והוצל. זה גרם לי הכי הרבה "להכנס לאווירה"- [העובדה] שיש עוד
צקת שמח בכל העצוב...
"... גם היו שיחות בסוף היום על חוסר ההתחברות בגלל שלא היה
כלום בפלאשוב. זה גרם לי להרגיש ממש רע עם עצמי, איך שאני רגע
עצוב ורגע שמח. אחרי הכל באתי ללמוד על רצח המוני של 6,000,000
אנשים יותר מאשר ... להנות. צריך זמן לחשוב על המצב."

20.3.02
"היום היה בלתי נשכח ... נסענו לאושויץ בירקנאו. המקום ריגש
אותי מאוד, כי זו הפעם הראשונה שאנחנו רואים עדויות להתעללות
הזו. היה לי טיפה קשה לתפוס את הזוועה של המקום, אבל ממה
שהצלחתי לתפוס הזדעזעתי מאוד. אושוויץ I היה יותר כמו מוזיאון,
והיו שם את הערימות המפורסמות של הנעליים והמשקפיים ... גם
אזור העינויים ואזור מנגלה זעזעו אותי ... כשראינו את המשרפה
הראשונה ממש עברו בי צמרמורות ... הדלקתי נר [נשמה] בקיר
המוות, איפה שהרגו ביריות בפומבי מלא אסירים אך גם חפים מפשע.
"בירקנאו [אושוויץ II] ... כל המחנה היה מחולק לתת-מחנות:
גברים, נשים, צוענים, יהודים, הונגרים וכו'... . נכנסנו למחנה
נשים (שנחשב מחנה עם תנאים טובים יחסית) וראינו את ... ההשפלה
וחוסר הפרטיות ... ראינו גם את [ארבע] המשרפות ושמענו את
הסיפור המזעזע של מחנה המשפחות מטרזינשטאט [גטו עם תנאים טובים
יותר אשר שימש את הנאציים לביקורי המשלחות של הצלב האדום.
משפחות אלה הוכרחו לשלוח גלויות לקרוביהם במדינות החופשיות
המספרות שהמצב בגרמניה אינו נורא כלל] ... וכשלא היה בו צורך
יותר, שלחו את אסיריו ישר למוות. במיוחד נגע בי הסיפור של
המורדים שפוצצו את משרפה 4 ..."

23.3.02
"... עוד יום רציני ומזעזע ... ביקרנו במחנה הריכוז מיידנק,
[שם] נרצחו 250,000 [בני אדם] (48% מהם יהודים). הר האפר גרם
לי לזעזוע [רב] במיוחד בגלל שהיה בו לכלוך! ... במלון עשיתי
קידוש מול כל המשלחת ..."

24.3.02
"היום, למרות הנסיעות הארוכות, היה אחד מהימים הכי חשובים במסע
הזה. כמעט בכיתי כשראיתי את בורות ההריגה, שאליהם נשלחו יהודי
טוצ'קין [עיירה קטנה בצפון פולין, מנתה כ-2,500 יהודים]
המסכנים ... פשוט היו יורים ביהודים ואלה היו נופלים פנימה.
בור אחד אפילו נפתח מאוחר יותר והגופות בו נשרפו ... בטרבלינקה
ראינו את האבנים, שכל אחת מהן סימלה קהילה יהודית שנטבחה שם.
היו קרוב ל-17,000 אבנים, נפני שכ- 900,000 [בני אדם] הושמדו
שם ... בשנה אחת. היתה גם מצבה נפרדת ליאנוש קורצ'אק ..."

25.3.02
"... עכשיו אנחנו בארץ אחרי כל החוויה [ובעוד] שעה וחצי כבר
הכל ייגמר... רק רציתי להגיד שלמרות שהיו כאבי ראש וחולשה
ורגעי משבר- הטיול הזה היה שווה כל רגע! כאן אני סוגר את היומן
שלי, בתקווה שהמסורת הזו [הכוונה למשלחת השנתית לפולין היוצאת
מתיכונים שונים בארץ] תימשך ..."

19.4.02
" את הסיום אני כותב אחרי יום העצמאות, ואולי זה גורם לו להיות
יותר משמעותי. כבר עבר חודש מאז שטסנו לפולין ובזמן מאז ...
אני חושב המון על המסע ועל הקשר של השואה לחיים בארץ. ביום
השואה מן הסתם המסע עזר לי מאוד להתחבר לאווירה. בזמן הצפירה
והתקווה חשבתי על כל הזוועות שראיתי שם. גם ביום הזכרון עזר לי
המסע כי חשבתי איך [היו נראים חיי לולא היתה קיימת] מדינה
יהודית וצבא יהודי חזק ... כל הרגשות המעורבבות ומתוסבכות
הגיעו לשיאם ביום העצמאות, שבו הייתי הכי גאה [בעובדה] שאני
יהודי שגר בישראל. מי ייתן ויהיה שלום בארץ ובכלל בעולם! שכל
המריבות יפסיקו ואנשים יוכלו לחיות בשקט- לא חובה לחיות ביחד,
אלא רק בשקט.
" כשחזרתי ארצה גיליתי שסבתא נעמי היתה בלוק 10 באושוויץ I
...  גיליתי שמבלוק זה נבחרו נשים בשביל ניסויי עיקורים וזה
גרם לי לחשוב הרבה ...
"גם סרטים שראיתי ביום השואה החזירו אותי אל המסע ועזרו לי
להבין עד כמה הסרטים לא ממחישים ובחיים לא יצליחו להמחיש את
השואה כפי שהיא באמת היתה.
"בעקבות טרבלינקה כתבתי שיר על האירוניה ששומרים נאציים החזיקו
שם כלבים בשביל להפחיד יהודים והעליתי אותו לאינטרנט [השיר
הראשון שהעליתי לבמה- "הכלבים האלה"]. קיבלתי תגובה שבה היה
כתוב שהשיר מרגש, אבל [אי] אפשר להשוות [בין] נאציים לשום
ייצור חי- אבל הבעייה היא שהם כן היו ייצורים חיים. יותר גרוע
מזה- הם היו אנשים בדיוק כמוני!
"זה רק חלק מהקשרים של המסע לחיים שלי, שלפי דעתי השתנו רבות
מאז. אמורים שהמכה האמיתית של המסע מגיעה רק בארץ- וצודקים.
היתה תקופה שפשוט הייתי נכנס לחדר ובוכה ...
"זהו. פה אני חותם פרק מאוד חשוב [בחיים] שלי. את המסע אני
לעולם לא אשכח ..."