שלום! שלום רב!
באתי לכאן לספר לכם מעט על עצמי...
אני.. אני... אני כמו ספר טוב. ספר שלקח כמה שנים לכתוב אותו.
ספר עם מאות עמודים, גם כמה ציורים... ספר טוב כזה שיושב בחנות
הספרים בין עוד כמה ספרים עלובים ולא מעט טובים. את הכריכה
צייר בעבורי חבר טוב, גם זה לקח לו קצת זמן... בקיצור, אני ספר
יפה חיצונית, טוב לקריאה ואיורי משמחים.. אבל.... אף אחד לא
קורא אותי... אף אחד לא פתח אותי לקריאה מלבדי (כל יום לפני
השינה...) אני עדיין יושב בחנות הספרים... בין אותם ספרים
עלובים ולא מעט טובים.
את גופי אתאר כפרח יפה, כמו זה המצויר על כריכת ספרי... פרח
עדין. עלי הכותרת שלו גדולים, צבועים צבע סגול עמוק כזה שאפשר
לטבוע בו... הפרח מצמיח קוצים. הם משתלבים טוב במראה שלו...
אבל... הם דוקרים! הם ננעצים חזק חזק ואז לא מרפים! דוקרים!!

אם תשאלו אותי: "מה את רוצה יותר מכל?"
אענה לכם: "מים!"
"מאיפה זה בא?" אתם שואלים?
אני... אני... אני גמל שאיבד בעליו באמצע המדבר. כבר חודשים
שאני הולכת והולכת ולא מצאתי נוה מדבר אחד! נגמרו לי המים
והשמים לא מצליחים להוביל אותי חזרה...
וכמו אותו גמל-נווד שאני אפשר להגיד גם מכונית אני... אני...
אני מכונית איכותית שכזו. מכונית נדירה. שנתקעה. באמצע שום
מקום. הציעו לי הרבה חלקי חילוף... ניסיתי... הוצאתי מברגים
הסרתי ברגים אך חלקי החילוף לא מתאימים... הרי שאני מאותן
מכוניות שפתאום מופיעות... נדירות... אני מכונית נדירה
לסיום אם כל זה לא הספיק לכם, אני קבצן! כן, קבצן!
אני יושב לי ברחוב של עיר גדולה ועבודתי נגמרה, איש יותר לא
עובר וכל מה שהצלחתי לאסוף הוא מעט שיספיק רק למנה אחת... אחת
אחרונה... בשביל המאורע אקנה מנה טובה... מנה טובה... מנה
טובה.... מנה טובה...
אחרונה.