יצא לי לדבר לפני כמה ימים ב-ICQ עם בחור, שלצורך הסיפור בואו
ונקרא לו איציק. יש דבר אחד שחשוב לדעת על איציק לפני שאני
אוכל לספר לכם את הסיפור על מה שקרה:
לאיציק אין שלוקטור...
בטח יש כאלה מביניכם שיחשבו "וואו, איזה מסכן. מעניין איך זה
קרה?" טוב, אז בשביל זה אני כאן! שמעתי את הסיפור שלו, ואמרתי
לעצמי: הנה סיפור שיכול לגעת באנשים! הרי לא כל יום יוצא לי
לדבר עם בחור שכבר בגיל כזה צעיר לא יוכל לגלות את הנאות
השלוקטור. שום בחורה לא תזכה ליהנות מהשלוקטור של איציק,
והמסכן אפילו לא יידע מה הוא מפסיד! טוב, אז עד כאן למה,
ועכשיו נספר לכם מה קרה ואיך.
אז כמו שהתחלתי לספר, זו היתה שעה מאוחרת, משהו כמו 2 לפנות
בוקר ואני שוטטתי לי במרחבי האינטרנט, כשלפתע נשמע הצפצוף
המוכר של הודעה ב-ICQ שלי. פתחתי את ההודעה, וקראתי: "אתה
יודע, זה ממש לא הוגן שאתה מתבכיין כל כך הרבה בזמן שאתה
מבלה... הסיפור שלך "על הבאר" נשמע לי ממש כמו בכיינות מהסוג
הכי גרוע!" באופן טבעי, התעצבנתי! הרי הסיפור הזה ביטא רגשות
אותנטיים, והביקורת ממש פגעה בי! בכל זאת, חשבתי שאם למישהו יש
כל-כך הרבה עצבים על הסיפור שלי, אולי כדאי לבדוק מה הסיפור
שלו. אז עניתי לו: "תשמע, אני יודע לקבל ביקורת, אבל מה שאתה
כתבת- מאיפה כל הזעם הזה?" לא חיכיתי יותר משתי דקות כדי לקבל
תשובה, שפתחה שיחה די ארוכה, ולכן אני אספר לכם את הסיפור של
איציק כפי שהבנתי אותו:
איציק גר מאז ומתמיד בתל-אביב. נחסוך מכם את כל הקטע על איך
שהיה לו כיף כשהיה ילד, וגם נדלג על חטיבת הביניים, ונגיע ישר
לתיכון: בתיכון איציק היה כבר בחור חסון, עם גוף ממש פצצה. הוא
אפילו נראה לא רע, והוא גם התחיל לצאת עם בנות בדיוק בגיל שבו-
אתם בטח יודעים- ההורמונים משתוללים. רק דבר אחד הציק לאיציק-
נכון, הוא היה מוצלח אבל תמיד, תמיד כשהגיע הזמן לקחת את
היחסים שלו עם מישהי צעד אחד קדימה- טוב נו, איציק היה נטול
שלוקטור, ולכן זה נקטע בדיוק שם... הבחורות היו מוכות תדהמה!
הן אף פעם לא ראו בחור בלי שלוקטור! לצערו של איציק השמועה על
חוסר- שלוקטוריותו עשתה לה כנפיים, ודי מהר מצא עצמו מחוסר
בנות, ולא רק מחוסר אתם-יודעים-מה. מכאן (אמצע כיתה י') ועד
סוף השנה איציק הפך מבחור מוצלח ושמח, לאדם מריר ומנותק. די
מהר הוא עזב את חדר הכושר, התחיל לעשן, ו-התחיל לעשן :-) וכך
הוא מצא את עצמו רחוק מכל מה שהיה פעם. רק דבר אחד נתן לו
תקווה- בערך באמצע י"ב, הוא החליט שהוא סתם היה טמבל, והוא
בעצם לא צריך לשים קצוץ על אף-אחד מהחארות שירדו עליו! הוא
ייקח את עצמו בידיים! במה שהתברר כמחשבה  נכונה, איציק חזר
לחדר כושר, התאמן כאילו אין מחר, הפסיק לעשן והחליט שהוא יראה
להם! הוא יהיה הבחור הכי קרבי, הכי מורעל ויגיע לסיירת הכי
שווה שיש. עכשיו, לא שיש לי שום בעיה עם מה שאיציק רצה, אבל
באמת... מה הוא חשב לעצמו? נראה לו באמת שהוא יוכל להסתדר שם
בלי אותו כלי חשוב?
איזה באסה! הרבה שרירים, אך שכל אין... איציק באמת לא ראה את
זה בא. בבדיקה שערכו רופאי צה"ל הם גילו שלאיציק- הפתעה הפתעה-
אין שלוקטור. האחות בבדיקה הייתה צריכה ממש להתאפק כדי לא
להשתין מצחוק. איציק סיפר לי איך הוא ממש רצה לשתול אותה ברצפה
באותו רגע, אבל הרי הוא ג'נטלמן (אם אפשר עדיין לקרוא לו כך
לאור המחסור המביש), ולכן הוא שלט בעצמו. מן הפח אל הפחת,
איציק גוייס לתפקיד של גורס ניירות, ז"א זה שמכניס את הנייר
למכשיר שגורס אותו. זה היה שירות קרוב לבית- בקרייה, והקרם
שבקרם- הוא צריך להגיע לשם רק יום בשבוע. אני יודע- יש כאלו
מביניכם שהיו נופלים על הברכיים כדי לקבל תפקיד כזה, אבל
איציק... איציק- אתם כבר מבינים. שוב ירדו לטמיון כל האימונים
המפרכים, ונפשו המסכנה נמעכה, כבודו העצמי נרמס והוא חזר לעשן
ו-לעשן :-) הפעם יותר מתמיד. אנשים שראו אותו היו מעלים על
פניהם הבעת רחמים עמוקה- והם אפילו לא ידעו עד כמה הם
צודקים... כל כך מסכן הוא היה, וכל כך מעושן עד שיום אחד שכח
את הקססה שלו על השולחן בצבא. לא עבר הרבה זמן עד שהמנאייקים
באו אליו הביתה, ועוד פחות זמן עד שהוא הפך לדייר קבע בכלא 6.
כשהתשחרר (בן כמה? נדמה לי שהוא אמר 23, תבינו- כל הזמן הזה
בכלא 6 כמובן דפק לו את הפז"מ)  הוא מצא עבודה בשווארמיה
תל-אביבית מוכרת שאת שמה אני נמנע מלהזכיר, והצליח להרוויח
מספיק כדי לשכור לו חדר משלו, עם מחשב וטלוויזיה. הוא הגיע
למסקנה שהדרך הכי טובה בשבילו היא לתקשר עם אנשים היא דרך
המחשב, וזה רוב מה שהוא עושה כרגע... לא פלא שהוא בדיכאון.
אחרי שהוא סיפר לי את הסיפור באמת רעד לי הלב, ז"א- נכון
שהבחור קצת טמבל, אבל הוא נדפק בחיים כל-כך, ובאמת לא מגיע
לו... תראו, בסה"כ הוא איש טוב, ולא אשמתו שאין לו שלוקטור!
תחשבו לרגע, מה הייתם עושים במקומו? הרי בלי שלוקטור גם אתם
הייתם שופכים את החרא שלכם על כל אחד שמתלונן שהוא מבלה יותר
מדי. הרי אין לכם תענוג יותר גדול מהתענוג השלוקטורי, ואתם
יודעים שזה מס' אחד אצל רוב האנשים הנורמליים... אז אני אומר:
די לצביעות! לי באמת אכפת מאיציק, ולכן היום בערב, אני אלך
ואבלה בצורה הכי שלוקטורית שיש, בשביל כל הפעמים שלא היו
לאיציק! אני אחיה בשבילו את כל הרגעים האבודים של השלוקטור
החסר שלו!
חברים! גם אתם וגם אתן, קחו את השלוקטור שלכם ותבלו כאילו אין
מחר, וכל פעם שתחשבו על איציק תאמרו לעצמכם: "אני אדם אמיתי,
אני עושה את זה בשבילך איציק- הנאה שלי זו הנאה שלך!"