כשאני שומעת מוסיקה, אני מדמיינת שהנשמה של מוצרט מחוברת
לשלי.
אני מנסה להרגיש בשבילו, אני מוצרט ולא מנגנת, זה אימפוטנטי
אבל טהור, אני מרגישה כמו להבה בוערת בעוז.
ובימים אני הולכת, שתי רגליים כמו משיכות מכחול והעולם חותך
אותי כמו רוח נגדית
ולפעמים אני לא מרגישה מרוב שמרגישה ומתקתקת כמו מכונה
זה אימפוטנטי אבל טהור, אני חומר פשוט- אני סלע
ובלילות, פנים של נשים צורחות קופצות לי לשדה החושך של עיני
העצומות
אני לא יכולה ופוקחת אותן מהר רק בשביל לחשוב עליך
ויש שקט של לילה וצקצוק ממטרות ואתה כמעט ולא קיים.
וגם זה אימפוטנטי וכל כך, כל כך טהור
מרגישה כמו אוויר רעב
הגרון צורח בנשימה הפוכה
השרירים נמתחים בעוצמה מפוצצת ואני נעלמת |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.