העיקר שטוב לך.
העיקר שאתה מרגיש טוב עם עצמך.
צוחק עליי, מלגלג עליי.
אתה מחשב כמה זמן ייקח לי להתגבר עלייך, וצוחק עם חברייך עליי,
על האהבה שלי אלייך.
אני יודע שכבר לא אכפת לך ממני, אני יודע שאתה לא אוהב אותי
ולא מתגעגע אליי יותר, אז למה אני ממשיך לאהוב אותך? למה אני
ממשיך להתגעגע אלייך ולבכות כמו ילדה קטנה כל יום על זה שאתה
לא איתי.
למה אני סובל ככה ממישהו שלא אכפת לו ממני בכלל, שלא שם עליי,
שצוחק על הרגשות שלי מול חבריו, שלא מתייחס לאהבה, לגעגוע.

כל יום אני מקווה, כל בוקר אני מתעורר בתקווה, תקווה שמכאיבה
לי כל כך בערב, שאולי היום אתה תתקשר, שאולי היום אתה תגיד
שטעית ואתה רוצה שנחזור, שאולי היום אני אשמע את קולך לוחש לי
"אני אוהב אותך".
קשה לי בלעדייך אהוב שלי.
קשה לי ללכת לישון בלי לשמוע אותך אומר לי "לילה טוב, אהובי",
קשה לי בלי לנשוק על שפתייך ולהגיד לך - אני אוהב אותך, קשה
לי. וכואב לי עד מאוד.
ואתה - לך טוב.
לא אכפת לך, הכל כרגיל אצלך.
יושב עם חברים, מזלזל בי, צוחק עליי, מלגלג על רגשותיי.
ולי, לי כואב.
אני אוהב אותך מאוד, לא מבין למה.
למה אני כל כך אוהב מישהו שצוחק עליי?
אני מתגעגע אלייך מאוד, לא מבין איך.
איך אני יכול להתגעגע למישהו שלא אכפת לו ממני?
מתי יגיע הרגע בו אני אוכל להגיד שאני כבר לא אוהב אותך, שאני
כבר לא מתגעגע אלייך? שאני כבר לא רוצה להיות איתך לנצח.

אתה שכבר לא אוהב אותי, אתה שכבר לא מתגעגע אליי, אתה שכבר לא
אכפת לו ממני. אותך אני אוהב, אלייך אני מתגעגע ומשתוקק, ממך
אכפת לי יותר מכל דבר בעולם.
כואב לי בלעדייך, ואני רוצה רק אותך.


מתי תרצה אותי גם?