"זה נגמר" הוא אמר והתכוון לצאת מהחדר שרק דקה קודם נכנס
אליו.
היא הביטה בו בהלם "מה נגמר?" החלום שרק חיית בו רגע אחד לפני
נעלם כאילו לא היה, פיצוץ עז, מחנק, מה היא לא הרגישה כרגע
בזמן שהוא והמבט המזלזל שלו הביטו בה.
הוא חייך את החיוך הכי שחצני שיש "מה לא הבנת,נגמר, מת, סלמת,
או במילים אחרות" השתתק לרגע ואז פנה לכיוונה אם כל הגוף "נשבר
לי ממך, לא התכוונתי לומר את כי לא רציתי במיוחד לפגוע בך אבל
שיהיה" הישיר את עיניו לעיניה החומות שזהרו בחושך של החדר "את
שרמוטה, את זונה, את כלום את אפס מתחסד שלא שווה להשתין עליו,
את הבחורה הכי מטומטמת שיצא לי אי פעם לזיין ואני מודה שאפילו
לא נהניתי מי יודע מה, יש לך פרצוף מכוער, וגוף מכוער עוד
יותר, החזה שלך נראה כמו של אישה בת חמישים, צורת הדיבור שלך
זו הרצאה ולא דיבור אל בן אדם, כל מה שרציתי ממך בבאר אז היה
לזיין אותך וגם זה היה רק כי הייתי שיכור ואלוהים יודע איך
הצלחת להוציא ממני טלפון, מה שבטוח זה שאם תתקשרי אלי שוב אני
אפוצץ לך את הפרצוף, לא שמשהו ירגיש" סיים ויצא מהחדר לא ממתין
לתגובה.

היא נשארה לשבת על המיטה ממתינה לדמעות הראשונות, הבן זונה הלך
ואפילו דמעה אחת לא יצאה, הבן זונה ששכב אתה רק כמה דקות קודם
לכן, זה שאמר לה שהוא אוהב אותה לפני לא יותר מעשר דקות, הבן
זונה היפה שכל בחורה הייתה מוכנה לרדת לו בלי לחשוב פעמים, הבן
זונה השתמש בה ואז זרק אותה כמו סמרטוט.
הדמעה הקטנה שעמדה לצאת נעצרה, "הבן זונה לא יגרום לי לבכות,
הוא לא יגרום לי לבכות, לא הוא לא יגרום לי", היא המשיכה לדבר
אל עצמה, והתרוממה לכיוון החלון מביטה החוצה לכיוון המכונית
המפוארת שאבא שלו קנה לו לפני כמה שבועות.
היא ראתה אותו נכנס לרכב ומתניעה, ממתין כמה שניות ואז מוציא
את הראש החוצה, מביט לכיוון החלון שלה ונותן צעקה "שרון תאמת
את לא הזיון הכי גרוע שהיה לי, תשאלי את אימא שלך, היא הזיון
הכי גרוע שהיה לי" מכניס את הראש ונותן גז במכונית האדומה
שלו.
כמה שהיא אהבה אדום, כמה שהיא שנאה עכשיו אדום, וכמה שהיא ראתה
בעיניים אדום. הכל הפך אדום, הכביש אדום, הרחוב אדום, החלון
אדום, הטפטוף הקל  בחוץ אדום, הידיים שלה שנצמדו לעדן החלון
אדומות, הכל אדום והאדום מתחזק ומתחיל לנוע, זז ברחוב רוחש
גועש מזכיר לה נהר, והנהר משנה צורה וזורם ברחוב והוא אדום
והוא דם והוא אדום וזורם ודם ודם ודם.

"אאאאאאאאאאאאה" צרחה נשמעה בבית כאשר היא התעוררה מנסה להבין
מי צרח ומגלה שזו היא, הידיים שלה  היו עוד אדומות אבל הפעם לא
היה זה הדמיון, הדם שלה הוא זה שלכלך אותם, היא ניסתה, באמת
שהיא ניסתה לחתוך אבל הסכין לא הסכים וזה היה חד, והדמעות עד
שנעשה שחור במקום אדום ועכשיו היא שוב ערה והדם מסביב על כל
הגוף שלה דם, הרבה דם חצי יבש חצי רטוב, והמיטה שלה, המיטה
היפה שלה אדומה מהדם שלה ולא מהצבע של הסדינים, והיא ניסתה
להבין למה ואז זה חזר והכה בה שוב "יש לך פרצוף... והדיבור
שלך... לזיין אותך...לזיין אותך... לזיין אותך...
שרמוטה,זונה...לזיין אותך" ושוב היא שמעה צרחה ולאחר כמה שניות
הרימה את היד שלה וחסמה אתה הפה שלה על מנת שיהיה שקט ושלו
כולם יבואו, והלחישות והמילים המשיכו לבו אליה וללטף אותה
"זונה... אפוצץ לך.. שרמוטה.. לזיין" וחלש וחזק והקולות הכו בה
ודחפו אותה והיא נצמדה אל החלון והם המשיכו והכו והמשיכו
"לזיין..שרמוטה.. זונה" ואז שקט, הגוף הזעיר שלה התרסק על
הרצפה כאשר היא חצי מעולפת...


הנערה שהלכה באוניברסיטה נראתה  ממהרת, השיער הארוך והגולש שלה
ריחף באוויר והיא הלכה חצי בסערה ממהרת לאיזה שהוא מקום, הוא
נתקל בה במקרה בזמן שגם הוא מיהר לאיזה שהוא מקום והספרים של
שניהם נפלו בחבטה על הרצפה "סליחה" הוא הספיק לומר ראשון והחל
לאסוף את הספרים שלו ושלה גם יחד, "זה בסדר" היא מלמלה תוך כדי
זה שהיא מנסה להרים גם חלק מהספרים, הוא סיים להרים אותם
במהירות והתרומם מביט עליה, "את מוכרת לי" צחקק "רק שאני לא
זוכר מאיפה" הגיש לה את הספרים.
היא הביטה בו ושתקה לוקחת את הספרים מהידיים שלו  כמעט חוטפת
אותם, ואז רצה לכיוון הכיתה שלה נושמת בכבדות, הוא הביט בה
מתרחקת ,"טוב אז השם שלי מהשכונה הגיע עד פה" חייך לעצמו זוכר
כמה הוא נהנה להשפיל את האקסית שלו, כבר שנים הוא חי ככה, הן
רודפות אחריו מושכות אותו והוא נותן להן משחק איתן ואז זורק
אותן, הוא אוהב לראות את הפרצוף שלהן כאשר הוא אומר להן את
האמת, ותמיד את האמת, הוא לא צריך לשקר כי האמת מספיק כואבת,
הוא מספר להן מה הוא בדיוק חושב על נשים כמותן והן נופלות
מתרסקות, לפעמים זה מסוכן בעיקר כאשר יש להן אחים גדולים אבל
אחרי שנים של לימוד אגרוף תאילנדי הוא לימד כמה אחים בוגרים
איך מפרידים שיניים מפה וידיים משאר הגוף.
המאמן שלו פחד להמשיך ללמד אותו כאשר הוא הבחין כי הוא מכה
במכוון איפה שהכי כואב והדבר שלבסוף ממש  העיף אותו מהלימודים
האלו היה שבאחת התחרויות הוא כמעט הרג משהו, הוא היה כל כך
קרוב ואם לא השופט היה מזנק עליו, הוא כבר ראה את הפחד האמיתי
בעיניים של היריב, הוא נהנה כל כך מהמבט הזה, מהתחינה של הבחור
שחשב שמסוגל לנצח אותו,את הבחור הכי חזק והכי מהיר והכי יפה
שם.
אז הוא חיכה אם לום ליד המרכז לימוד ושלח את המורה שלו לחודש
מנוחה באסף הרופא.
המשטרה לא עשתה לו כלום בגלל שאבא שלו עורך דין ידוע וחשוב והם
פחדו, היה לאבא שלו את אותו המבט בעיניים כאשר הם הלכו מהבית
שלו בלי לחקור אותו אפילו במילה אחת, הוא זכר איך אבא שלו אמר
לו לסתום את הפה והתחיל להסביר להם בחיוך מה הוא יעשה להם אם
הם יעשו את הדבר הכי קטן לבן היחיד שלו, הוא לא האמין למילה
אחת ממה שהם אמרו ושלח אותם החוצה במבט של ניצחון נוסף, אוי
כמה הוא אהב את הניצחונות הללו והוא לימד את הבן שלו לאהוב
אותם גם כן.

הוא החל ללכת לכיוון הכיתה שלו כאשר החל רעש של צעדים להישמע
מאחוריו הוא הסתובב וראה את הבחורה שלפני רגע נתקל בה הולכת
לכיוונו, הוא חייך חיוך זדוני קטן יודע שעוד רגע היא תבקש את
מספר הטלפון שלו, הוא כבר הבחין באיזה פגם קטן בה שהוא יוכל
ללחוץ עליו עד שתצא לה הנשמה ורק כאשר היא תהפוך אצלו לסמרטוט
הוא יעזוב אותה.
הוא חייך אליה כאשר היא ניגשה אליו "מה קרה שכחת משהו" הוציא
כרטיס קטן מהכיס "זה מספר הטלפון שלי תתקשרי." אמר בביטחון
מושיט לה את הכרטיס .

היא נעמדה מולו, מביטה בו, "כן זה אתה, הו כן זה אתה, לקח לי
קצת זמן לקלוט את זה ובהתחלה ברחתי כאשר זיהיתי אותך,  זה
בהחלט אתה." היא הושיטה יד לכיוון הכרטיס שלו ושרוול החולצה
שלה נסוג לאחור, פס לבן קטן נראה על אחד הוורידים שלה והיא
לקחה את הכרטיס " אתה יודע" היא חייכה לכיוונו "אתה לימדת אותי
פעם משהו חשוב" המשיכה מביטה בכרטיס שהוא נתן לה, "אתה לימדת
אותי משהו חשוב כל כך פעם שאני עד היום חייבת להודות לך , אתה
לימדת אותי על הנהר האדום".
הוא הביט בה במבט מוזר "את לא מתכוונת לנילוס שנצבע באדום בגלל
האדמה בשיטפונות" צחק לכיוונה  מנסה לזהות אותה.
היא חייכה לכיוונו חיוך חצי מסתורי "לא לנהר הזה אני מתכוונת,
יש נהר אחר שמעטים מכירים אותו, למעשה כולם יודעים שהוא קיים
אולם אף אחד לא מתייחס אליו ממש. יש נהר שרק במקרים מאוד
מיוחדים אתה מסוגל ממש לראות אותו וגם אז רק לפרק זמן קצר,
ואתה הראתה לי אותו לפני שנים ועכשיו תורי להחזיר לך טובה על
הטובה זאת שעשית לי." היא המשיכה לחייך לכיוונו.
הוא הביט עליה "תראי אני לא ממש זוכר אותך אבל אם את אומרת,
ובנוגע לטובה אני יכול לחשוב על משהו" חייך לכיוונה.
היא הביטה בו ואחזה בזרועו "בוא" המשיכה לחייך "בוא ואני אראה
לך דבר שמעט מאוד גברים ראו אצלי, בו ואני אראה לך דברים
שמעולם לא דמיינת לראות."

היא משכה אותו לכיוון השירותים הקרובים  והכניסה אותו לשירותי
הנשים, הוא חייך לוחש לה שיש לו כמה זיכרונות טובים  מהמקומות
הללו. היא המשיכה להביט בו וביקשה ממנו שיוריד את המכנסים, הוא
הכל מחייך אומר שהוא אוהב את הנשים הישירות, ומיד שלשל את
המכנסיים למטה, היא הביטה לכיוון האזור החשוף ואז דחפה אותו
לכיוון הקיר מצמידה אותו מלטפת אותו בזהירות,  הוא החל מלטף
חזרה בזמן שהיא שלחה ידים למטה, החיוך שלו גדל ככל שהיא ירדה
למטה יותר ואז לפתע עיניו נפערו וצרחה יצאה מגרונו, הוא דחף
אותו ממנו והביט למטה לאזור חלציו ,דם אדום נזל שם בזמן שחלק
גדול מאיבר מינו נמצא תלוש על הרצפה ודם פרץ מהחור שהיא יצרה
בעזרת הסכין החדה שהיא החזיקה בידה.
הוא התמוטט על הרצפה המום והיא הביטה בו, מביטה בנהר הגודל,
נהר הדם הזורם, נזכרת, וגם הפעם שום דמעה לא יצאה לה מתוך
העין...