לרדת מהאוטובוס, ללכת הבייתה, להגיע.
להוריד את התיק,לנשום ולחכות.
לחכות, לרגע שבו הטלפון יצלצל ואז אשמע את קולה
לשמוע שהכל בסדר, שכלום לא מעיק לה, שטוב לה.
לשמוח ולהרגיש הקלה.
לשמוע את הצחוק שלה, המדהים הזה, להרגיש סיפוק ענק
שאני, אני הצלחתי לגרום ליצור המדהים הזה לצחוק.
לשמוע את החיוך בקול שלה, לדעת שהיא אכן מאושרת ושעבר עלייה
יום טוב.
לשבת ולחכות ...ולחכות לטלפון הזה, כדי שיהיה אפשר להמשיך
לתפקד ..
לשבת ולחכות לטוב מכל
לשבת ולחכות ...
לך.


להתעשת, להפנים ולהשלים עם העובדה שהיום, היום הוא לא הולך
לצלצל.
היום את לא תרימי את הטלפון במיוחד בשבילי ותרצי אותי.
להשלים עם העובדה שהיום, את קולך אני לא אשמע.
לא אדע אם אושר או עצב נראה על פנייך
ולא ארגיש את הסיפוק הזה, שעשה לי כל כך טוב .. שקמתי בשבילו
בבוקר,כדי להגיע לרגע הזה.
אם תצחקי, זה בטח לא יהיה בגללי, וזה כבר בטוח כי אותך לא אשמע
ואת לא אותי.
חוסר היכולת לתפקד תשתלט,העצב יפול על פניי.
לשבת ולחכות, לטוב מכל שכבר לא יגיע.
לשבת ולחכות ...
לנצח...
לך.