הם אומרים שאכפת להם, אבל זה התזמון שלהם.
כשאת תשכבי בתוך האדמה הקרה ומעלייך אבן אטומה ולידה זרי פרחים
רבים,
אז את תדעי שאכפת להם.
ואת תצחקי ותהיי מאושרת עד השמיים כי השגת את שלך.
עכשיו הם בוכים ואת צוחקת.
הם איחרו להבין מה הפסידו ועכשיו אין דרך חזרה.
ואת שמחה ונהנית מכל רגע, מייחלת שההצגה היפה לא תיגמר לעולם.

אבל אז אמא שלך נופלת, ומנסה לגעת בך, ואת מושיטה את ידך ונדמה
שנוגע
אבל לא.
את לא יכולה כך, ואת רוצה להגיד "אמא, אני בסדר, אל תדאגי", אך
אי אפשר.
את נאבקת בחול הרב, ומנסה לשחות את דרכך למעלה, והדמעות
מתחילות לזרום,
ואת צועקת, את צועקת כל כך חזק שאפילו אלוהים בוכה עכשיו.
אבל את לא יכולה לצאת כי זה הבית החדש,
ואמא קמה והולכת לקראת השמש השוקעת,

ואת נותרת לבדך עם התחושה הנוראית של מה שעשית.