לפעמים, אני רוצה לכתוב ואין לי על מה.
אני רוצה לשפוך את הכל על הנייר, להוציא את הרגשות שלי החוצה,
אבל אני לא יכול.
לזרוק את הפחד על הנייר, להוציא אותו ממני, אני לא רוצה אותו.
לקחת את הכעס שלי ולהטיח אותו חזק חזק שיתנפץ וייצא.
לתפוס את השנאה ולזרוק אותה רחוק רחוק, בדף האחרון, שלא אראה
אותה, רק שלא תהיה אצלי.
לבעוט בקנאה, היא מגעילה.
לגרש את התמימות, לא רוצה אותה בעולם כזה.
לכתוב הכל על הנייר, שלא אראה אותם יותר, שייצאו ממני, לא רוצה
אותם. אבל הם לא מוכנים. הם נאחזים בי חזק חזק ולא מרפים.
אני יושב אל מול הדף ורושם, אבל שום דבר לא יוצא. מילים חסרות
תוכן, חסרות משמעות, בלי שום רגש, קרות כאלה.
ואני לא מוכן, אני רוצה. כמה שאני רוצה, אבל לא מצליח.
ניסיתי הכל, הלכתי לישון, קמתי. התקלחתי ושוב. רצתי, קפצתי אבל
כלום לא יצא.