הכל התחיל ביום תמים למראה.
קמתי בבוקר,שטפתי פנים,צחצחתי שיניים,שתיתי שוקו,סרקתי את שערי
הארוך כל-כך (אוף עוד פעם הקשרים האלה! אני צריכה להסתפר
דחוף!! די להיות עם לוק פריקית! שיער עד קו המכנס זה כבר לא
פרקטי!),מה שלקח לי קצת יותר מדקה שתיים,כי השיער הספיק לעשות
דוקטורט בלילה על קשרי שיער מסובכים ביותר,ולי,לצערי הרב,לוקח
קצת יותר מדקה לפתוח אותם. השעה כבר התחילה להיות גבולית-כבר
9:10 ואני עוד בבית! רגע..איזה יום היום? אה נכון יום
שלישי...אז אני בסדר לא הפסדתי מנות...אבל השיעור שלי! אני
חייבת להגיע!
למזלי,באותו רגע בדיוק השיער שלי החליט לעשות לי טובה ולהיסתדר
מעצמו,ואני יצאתי את הבית במהירות,מפעילה אזעקה,זורקת את התיק
ג'אנספורט הירוק-בהיר-תפוח שלי על כתף אחת,עם היד השנייה נועלת
את הדלת,יוצאת מהמפתן והולכת במהירות לכיוון השער שבסוף החצר
כדי לצאת לרחוב.הסתכלתי לכיוון השמיים,שהיו אפרוריים במקצת אבל
קרן שמש חדרה בינם,דבר שגרם לי לנחש שגשם לא ירד היום. אולי
מחר. בכלל,בתקופה כזו של החורף גשם זה דבר מאוד נפוץ. וכמה
שיותר יותר טוב. בשנה שחונה כזו במיוחד.נעלתי את שער העץ הגדול
שיש לנו בכניסה לבית,והתחלתי ללכת לכיוון התיכון.הליכה של שבע
דקות נטו,בקצב המאוד מהיר שלי של כל-צעד-כמעט מטר,אני מגיעה די
מהר לביצפר. הלכתי לי דרך השביל השחור שעובר בבקעה עם
העצים,מקום אהוב עלי מאוד,ציר הליכה מרכזי,ומקום עמוס זכרונות
ילדות וחיים של כמעט כל השנים שלי עד עכשיו במקום הזה.
אני פשוט אוהבת ללכת שם. מתחת לצמרות העצים הגדולים,שביניהם עץ
אחד שתמיד מרחשות עליו צרעות,העץ הגדול בצומת שבאמצע השביל
שרואים מכל מקום שתמיד הייתי יושבת לידו על הספסל שבינתיים כבר
נעקר באכזריות,הפצע הגדול הפעור בקליפתו של העץ הגדול שבו
חרטתי בגיל 13 וחצי את השם של הנער שכל-כך אהבתי ולא שם עלי
אפילו עין.בינתיים מישהו כבר קילף את זה לגמרי ונשאר רק סימן
גדול ומכוער על הקליפה,אות וסימן לדבר שהיה.
כמו תמיד,הסטתי את מבטי אל העץ והצלקת הכל כך בולטת על
הענף,חייכתי,כמו תמיד, כאילו אומרת לעץ "שלום" והמשכתי בריצה
מטורפת לכיוון ביצפר. אחרי הכל,היה לי שיעור להגיע אליו ואם
אני אאחר בדקה אחת קטנה אני לא אוכל להיכנס. אז פשוט
רצתי,והגעתי,ונכנסתי לשיעור ברגע האחרון ממש,מתנשמת ומתנשפת
כולי מהריצה (וגם מהתיק המאוד כבד שיש לי על הגב).
להפתעתי,השיעור התנהל על מי מנוחות וכך גם כל היום כולו. יום
קצר,לא כל כך קר אפילו שזה אמצע החורף,ואולי אפילו ירד גשם. עם
החזאים האלה אי אפשר לדעת. הם אמרו שהשנה יש בצורת.
במציאות,קורה בדיוק ההפך. לא מפסיק לרדת גשם. אבל נכון להיום
די יבש. לא מטפטף בכלל. למזלי הרב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.