"דורין שילוביץ' 1985-2003"




"אני זוכר כשהיינו בגן חובה היינו יושבים..יושבים ביחד בגינה
ומשחקים בחול, היינו משחקים באחות ורופא, היינו בונים מגדלים
מקלפים...אני זוכר...איך הייתי מסתכל לך ישר בעיניים...לא
יכולתי לעמוד בקסמים שלך...כל החיים הכרתי אותך..כל
החיים..והיום..היום אני צריך להפרד ממך..למה? למה היית חייבת
לעזוב אותי..תמיד...תמיד אני אזכור את
הרגע שבוא גיליתי לך שאני אוהב אותך, למרות שתמיד
הייתה..בינינו את האהבה ההדדית הזאתי..כי בכל זאת...אנחנו
הפכנו מחברי ילדות לחברים מאוהבים...תמיד...תמיד אמרנו שבחיים
צריך לקחת סיכונים...אבל..עד היום אני מצטער על הרגע
הזה...הרגע שבו החלטתי שאני עייף מדיי..עייף מדיי ללוות אותך
הבייתה...למה..למה! למה הם היו חייבים לקחת אותך!..רוצחים
שפלים..למה...למה לא יכולת להשאר עוד רגע..רגע קטן..שבו נוכל
להתחבק חיבוק גדול...להתחבק לנצח..
בבקשה..בבקשה תגידי לי שאת שומעת אותי...אני רוצה לשמוע אותך
אומרת משהו...בבקשה תחזרי אליי!".


גשם ירד באותו יום חורפי ובבית משפחת לוי ישבו אורחים רבים.
"בני...תדבר עם הילד! המוות של דורין עלול להרוג אותו לנצח!".
ככה התחיל סיפור מוזר מאוד. הכל בגלל רצח מיסתורי. החיים של
אבנר כבר לא יהיו שוב אותו דבר. הוא ודורין היו שכנים מגיל
אפס. מאז ומתמיד לכולם היה ברור שמה שיש ביניהם זה הדבר הכי
טוב שיש. לכל היה ברור שיום אחד הם ייתחתנו. אבל..דבר אחד איש
לא ידע. מי רצח את דורין שילוביץ'. הם היו שתי משפחות. שתי
משפחות אוהבות. מצד אחד גרה לה משפחת לוי עם בנם האהוב שעוד
שנה מתגייס לצבא ושמו אבנר. מצד שני גרה לה משפחת שילוביץ'.
הייתם צריכים לראות את הפרצוף של דורין. אויי כמה שהיא יפה.
שערה הארוך והשטני החליק לו דרך כתפיה, עיניה הכחולות בוהקות
כמו השמיים, והיא - הדבר הכי יפה שאבנר ראה בחייו. בעצם
כשחושבים על זה הוא ראה אותה כל חייה. מהרגע שבו היו בחיתולים
ועד לרגע שהם נכנסו לתיכון.


כמו בכמעט כל ערב נפגשו להם אבנר ודורין אצל אבנר בבית. הם ראו
איזה סרט ישן בטלויזיה. אבנר הציע לדורין להשאר לישון מכיוון
שהשעה כבר הייתה מאוחרת אבל דורין העדיפה לחזור לביתה. אויי
כמה שהיא טעתה. אבנר שכבר היה עייף מאוד בקושי שם לב שדורין
קמה והלכה.
היא יצאה דרך הדלת והלכה הליכה איטית מאוד לכיוון ביתה, הליכה
של משהו בסביבות ה20 מטר. לא יותר, ולא פחות. בחוץ היה ירח מלא
וקריר מאוד ונביחות של כלבים נשמעו ברקע. דורין התחילה ללכת
ופתאום שמה לב לאיש שנראה דיי מבוגר הולך עם סלים לכיוון
מכונית. "צריך עזרה?" היא שאלה אותו. ככה זאת דורין, תמיד
מחפשת לעזור לזולת. "בוודאי! תודה..תודה רבה לך..הנה קחי את זה
ותכניסי לבאגז' של המכונית. דורין כמו ילדה טובה לקחה את השקית
עם המצרכים והתקרבה לבאגז'. ברגע שהיא התקרבה לבאגז' היא
הרגישה שמישהו דוחף אותה לתוך הבאגז'. היא עוד הספיקה להגיד
"מה?%",
אבל זה כבר היה מאוחר מדיי. נראה ש"האיש הזקן" דחף אותה לתוך
הבאגז' ונסע.


ביום שלמחרת הגיע אבנר מוקדם מהרגיל לבית הספר. הוא לא האמין
למה שהוא רואה. גופתה של  דורין תלויה באמצע רחבת הכניסה. הוא
פרץ בצרחה ארוכה והתחיל למרר בבכי עד שם לב שפתק מוצמד לחבל.

"אבנר היקר. מה ארצה לומר לא אדע. שיר, סיפור או אגדה? בלה
בלה. בלה. אם רק תאמין תוכל לגלות, שום דבר לא יעצור את
הדמעות. רוצה לדעת איך זה קרה? תמשיך לחפש אולי תמצא. תבין זה
לא משהו אישי, פשוט רציתי את דורין בשבילי. אמרו שאני ההפך
ממנה ואכן זה קרה. היא מתה ואני לא."

אבנר עמד. עמד והסתכל על הפתק. ואז על הגופה. ושוב על הפתק.
ואז שוב על הגופה. החולצה שלו נרטבה בינתיים מאוד, נרטבה
מהדמעות שזלגו מעיניו. ואז אבנר הרגיש נגיעה קלה בגבו.

"ילד, מה קרה פה?!, חכה רגע אני מתקשר למשטרה!". זה היה השרת
של הבית הספר בוריס. היה לו מין מבטא כבד. רומני או משהו כזה.
אבל אבנר בקושי הקשיב למה שבוריס אמר. הוא פשוט עמד ובהה
בדורין.
ברקע נשמעו סירנות. "מהר, שם! גופה! גופה תלויה! מהר". שוטר
שמן ומקריח הגיע ודיבר אל אבנר. "מה ידוע לך על זה?". הוא שאל
ואבנר גימגם בקושי "רצחח...סתכלו על הפתק..רצחח..".




כל האורחים שהגיעו לניחומים בביתם של משפחת שילוביץ' הופנו
לבית משפחת לוי שגרה ממול. למרות שנהוג לשבת בשבעה בבית של
משפחת הנפטר החליטו ההורים של דורין שהערב כולם יהיו אצל בני
וגלית לוי מכיוון שהם לא היו ערוכים לכמות כל כך גדולה של
אורחים וביתם היה מאוד קטן בהשוואה לביתו של אבנר.

כל החברים מהבית הספר ישבו בחדרו של אבנר. הייתה שם ילדה אחת
שאבנר לא הכיר. "מי את?" שאל אותה אבנר. "אהה..אני נימרוד,
חברת ילדות של דורין, אני גרה בצד השני של העיר". מוזר. אבנר
הכיר את
דורין כל חייו והוא אף פעם לא שמע או פגש את נימרוד. "אהה אני
אבנר..נעים מאוד". אבנר עלה בצורה קצת חשודה. "כן אני יודע
שאתה אבנר, ראיתי את התמונה שלך ושל דורין תלויה בסלון..". היא
אמרה.



יום חדש התחיל בחייו של אבנר. אפשר להגיד פרק חדש בחייו. אבנר
נשבע לעצמו שהוא יגלה מי רצח את דורין בדם קר. הוא החליט שדבר
ראשון הוא צריך "לנתח" את הפתק שהיה צמוד לגופה.
מה הכוונה ב"אמרו שאני ההפך ממנה" הוא לא הבין. ההיפך באישיות
אולי? ומי זה אמרו הוא גם לא ידע. הוא החליט לשוחח על זה עם
ההורים של דורין.


"רותי, גדי, אני צריך לדבר איתכם...אני רוצה לברר מי רצח את
דורין כי בינתיים נראה שהמשטרה לא עושה הרבה בנושא." הוא אמר
להם בביטחון גדול. "אוקיי...יש לך כיוון?" אמר לו גדי. "אממ,
זה בקשר
לפתק שהיה צמוד לגופה. מי שכביכול רצח את דורין כתב שאמרו שהוא
ההיפך מדורין...יש לכם מושג אולי למה הכוונה?". ענה לו אבנר.
"תאמת אין לי שמץ של מושג..". ענתה לו רותי. אבנר הרגיש שהוא
סתם מבזבז את זמנו. הרי ברור לו שההורים של דורין עדיין
מבולבלים מאוד ואין כמעט סיכוי שהם יוכלו לעזור לו, אז הוא
החליט לחזור הבייתה ולנמנם קצת בצהריים.


אבנר נכנס למיטה וניסה להרדם. פתאום הוא הרגיש שמשהו נתקע לו
מתחת לגב. הוא הרים את השמיכה וגילה תעודת זהות כחולה. "מה
התעודת זהות שלי עושה כאן" אמר לעצמו אבנר. אבל פתאום הוא שם
לב שיש קרע קטן בקצה התעודה. לפי מה שזכור לו בתעודה שלו לא
היה שום קרע...


"שם פרטי: נירוד. שם משפחה: יעקוב. שנת לידה 1985. חודש
בנובמבר 2002". היה כתוב שם. "נירוד?! למי בימינו קוראים
נירוד". חשב לעצמו אבנר. פתאום הוא שם לב שהיה חתיכה קטנה מאוד
של
לחם שהסתירה תאות מ'. "אהה....זה בטח של נימרוד". רגע
אחד...נירוד?. חודש בנובמבר 2002? "למה לנימרוד לחדש את התעודת
זהות שלה רק שנה בערך אחרי שהיא קיבלה אותה" אמר לעצמו אבנר.

"......אמרו שאני ההפך ממנה ואכן זה קרה. היא מתה ואני
לא......" הוא נזכר.

ואז הוא קלט. "ההיפך מדורין זה נימרוד עם האות מ' באמצע..!,
אבל מה האות מ' אמורה להיות? תוספת אולי?". אבנר חשב עוד כמה
רגעים ואז הוא כבר הבין את כל התמונה. "האות מ'...כשמוסיפים
אותה זה
מסמל רק דבר אחד! מ-ו-ו-ת!".


אבנר לא ביזבז זמן. הוא רץ מהר לביתה של דורין. "אני יודע מי
עשה את זה!" הוא התחיל לצעוק בקולות גדולים. "מה קרה? מי עשה?
אבנר הכל בסדר?" אמרה לו רותי אמא של דורין בבהלה גדולה.
"נימרוד! היא רצחה את דורין! ההיפך מדורין זה נימרוד עם האות
מ'!". אבנר אמר כמו בלש קטן. לרותי לקח כמה רגעים לעקל את מה
שאבנר אמר. "נימרוד? נימרוד יעקוב? לא יכול להיות!.." ענתה לו
רותי. "אני מציע שניסע עכשיו לביתה של נימרוד ונדבר איתה ונראה
מה תהיה תגובתה" אמר אבנר. "אוקיי...!" אמרה רותי חד וחלק והם
קפצו למכונית ונסעו.


"ב144 אמרו שמשפחת יעקוב זה ברחוב משה מונטיפיורי מספר 43" אמר
אבנר לרותי תוך כדי שהיא נוהגת בטויוטה שלה. "אוקיי..זה אמור
להיות כאן". היא ענתה לו והם יצאו מהמכונית. "הנה זה! משפחת
יעקוב!". אמר אבנר לרותי במהירות. הם נכנסו לחצר ותדהמה גדולה
הייתה על פניהם. זאת הייתה גופה תלויה. הגופה של נימרוד תלויה
הפוך ופתק מוצמד אליה.


"אבנר אנחנו שוב נפגשים. בטח מצאת תתעודת זהות שלי בחדר שלך
על המיטה. אני רק רוצה להתנצל שהייתי צריכה לרצוח את דורין.
נכון שזה היה מעשה רע ואכזרי. אבל הייתי חייבת להתנקם על זה
שכשהיינו
קטנים היא תמיד קיבלה הכל בגן ואני זאתי שתמיד הייתה מקבלת
הפוך. כל החיים שלי צחקו עליי בגלל הדברים שהיא עשתה לי. אמרו
שאני ההפך ממנה ואכן זה קרה. עכשיו שנינו מתות".





                       "2003-1985 יעקוב נימרוד"