New Stage - Go To Main Page

טל לירון
/ Dreamlet

I found my own skull under the kitchen table, as cracked and
hollow as I am. It had gathered dust since the two years
that I've been gone, as I had. I bent my aching knees to
pick it up, brushed it off, and lay it in front of me. The
jaw came off in my hands. I slid my finger across the
shattered left eye socket, and felt the weight of the
eyepatch across the left side of my face, which I have
managed to become indifferent to in the last two years.

The whole house needed a good dusting. I started sneezing,
cursing my pain and my weakness. My oily heart was in a jar
in the bedroom closet, on the top shelf. My elbows hurt too
much to get it down. I was afraid I might break it. But only
for a moment. I lay on my old bed, and slept like the dead.


I dreamt I was alive, making cheese sandwiches for the boys,
cutting wood in the back yard, painting by the stream,
laughing with my man, falling from a horse, hitting a rock,
dying in the fields...

When I awoke, I visited their graves, to tell their gray
stones, as usual, that I forgive them. When sunrise came, I
went back down into the soil, to wait two more years in
anguish before I could rise again. They should never have
called me back from the dead. And, on my death bead, in the
fields that I had ploughed, I should never have begged them
to.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 27/3/03 11:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טל לירון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה