היה זה מזמן לפני שנות דור רבות
 במקום רחוק מכל שאר הממלכות
שם היא גרה יפה על שפת הים הגלי
  שמה היה אנאבל לי
וחתיכה זו (יפה כמו יצרה מחשב)
   תפקיד חייה היה לאהוב ולאהב

היינו בגיל של מרד ותהפוכות
  במקום רחוק מכל שאר הממלכות
אהבנו באהבה גדולה אלף מונים
  אנאבל ואני (בן הזקונים)
אהבתנו היתה כה חזקה מבפנים
  בנו קינאו מלאכים ושדים

וזאת הסיבה שלפני שנות דור רבות
  בממלכה רחוקה מכל הממלכות
נשבה הרוח על הים הגלי
  וציננה את גופה של אנאבל לי
מגיפת השחפת אחזה בגופה
  ורוחה נשמתה לשמיים התעופפה
לקחו אותו קרובי משפחה
  שמו אותה במערת הקבורה

המלאכים הקנאים בגן-עדן מעל
  לקחו את נישמת הגוף שנפל
כן! כך יגידו כולם (בממלכה רחוקה
  משאר הממלכות)
שהרוח לקחה את אנאבלה שלי
  יחד עם כל שאר הנשמות הטובות

אבל אנחנו - שאהבנו שחבל על הזמן
  אנחנו אהבנו הכי בעולם
  זוהי לא אהבת ילד קטן!!!
ולא מלאכים שמעל
  או שדים שמתחת
יוכלו אהבה זאת ממני לקחת, אהבה זו תמיד תהיה שלי
שלי ושל אהובתי, אנאבל לי

הירח מאיר ומביא חלומות
  על זמנים רחוקים ומיליון מקומות
הכוכבים לא מאירים בלי להראות
  את אנאבל לי ועיניה היפות
וככה בערב בחשכת הליל
 אני על גופה הולך להסתכל
 על גופה של אוהבתי אישתי היפה
 אנבאל לי הקבורה לבדה