'כן, האוכל בצבא באמת השתפר פלאים בשנים האחרונות'.
'הדייסה זה עוד כלום, תסתכל באיזו מגמת עלייה השניצלים'.

3:00 לפנות בוקר. נו באמת.
כאילו שזה מעניין אותי.
רוצחים זה נושא מרתק.
משחקי מילים זה מצחיק.
אנשים שדורסים את הבן שלהם ברוורס. שכירים שהעבודה שלהם היא
לחתוך ראשים בגליוטינה.
ילדים נורא טפשים ומשועממים שזה מצחיק אותם.

סמולטוקס באיי סי קיו בשלוש לפנות בוקר זה אחד הדברים הכי
מייאשים שיש. מתמכרים לזה, מתחילים עם הציניות שפשוט לא נגמרת,
זה הופך להרגל שקשה לשבור אותו. יש קבוצה קטנה מאוד של אנשים
שרק בשלוש לפנות בוקר מסוגלים תמיד להעלות נושאים פשוט מרתקים
לדיון.

'אנחנו טרום טירונות, רק עוד שלושה וחצי שבועות ככה יהיו
המנות קרב שמקיאים מהן'.
'מרתק, פשוט מרתק'.

'בעעע'
'אכן בעעעע'


כל מי שמסוגל לבזבז את ערב יום שישי ככה מול המחשב בלי שום קשר
לרחמים עצמיים ודיכאונות כרוניים, יודע מצויין על מה אני מדבר.
כלומר, לא ספציפית על העובדה שרוצחים זה פשוט נושא מדהים,
בעיקר בגלל האדישות שלהם למעשים, או העובדה שיש אוכל טעים
בצבא, או אנשים שדורסים את הילד שלהם ברוורס.  
בהתחלה חיכיתי כאן כדי לקרוא משהו מעניין. אחר כך זה בגלל
שפשוט היה משעשע לדבר עם אנשים. בסוף נשארתי שם עד שלוש וחצי,
אולי אפילו אחר כך.

'אבל איזה אירוני זה שרבין נרצח בכיכר רבין'.
'אני מכיר מישהו שבאמת אמר את זה'
'פתטי'.

'ק קיבוץ ארצי'
'מ מוקעטה'
'ק קול המצפון'
'ח חוסנייה ג'בארה גם אישה וגם ערבייה'
'ק קליינר'
'ר רק בכוח ננצח'
'ב בואו לא נטייח'
'פ פושע מלחמה'

יש משמעות אדירה לאותיות ומספרים בשעות האלו. קשה לקלוט משפטים
ארוכים, אבל זה נורא משעשע להיזכר ברגעים מצחיקים שחווית בעזרת
המושגים הנ"ל.

'תגידי, מי רצח את ארלוזורוב?'...
'לא יודעת'....
'השב"כ'...
'וואלה!'...
'מתאים להם'...

והסמית'ס ממשיכים להתנגן ברקע. אופס, זה אותו שיר כבר יותר
משעה.

כן, האוכל בצבא ממש במגמת עלייה בעשור האחרון. הדייסה זה עוד
כלום, תסתכלו על השניצלים.