אתמול מוקדם בבוקר
בדיוק כשהתחילו הצפצופים האלה של החדשות של שלוש
החלטתי לנשק את המזוזה בדלת של החדר שלי.

לא יודע למה
זה היה לי די מוזר את האמת
מולי מזוזה קטנה מאוד עם האות "ש"
בטלויזיה מקרינים תמונות של סדאם חוסיין ושל טילים
שמוכנים ודרוכים ומחכים שישלחו אותם לאנשהו
ולידי ערכת מגן שחורה ומפחידה
שהריח שלה עושה זכרונות לא נעימים מלפני שתים עשרה שנים
עשה לי חשק להאמין ולקוות.

זהו, חופשת פורים נגמרה ומחר חוזרים לבית ספר
משרד החינוך כבר הודיע להביא איתנו את ערכות המגן האלה
וזה העלה בי זכרונות
של פורים בגן חובה
אמרו לנו שאסור ללבוש מסיכות עם התחפושת
וביקשו להביא את הדבר באריזה האדומה
לא אהבתי אותו אז
ואז עוד האמנתי שיש אלוהים
אבל גם האמנתי שיש מכשפות ודרקונים
ואנשים רעים שיורים טילים על ישראל.

מכבר תשע שנים בערך איני מאמין בקיומן של מכשפות ודרקונים
מכבר שנתיים בערך איני מאמין בקיום של אל
זה לא נתפס לי
לא הגיוני לי שיש שם מישהו למעלה שמשגיח עלינו
ובודק שיש צדק בעולם
ושהכל בסדר
כי אין צדק בעולם בכלל ולא הכל בסדר
אבל...
ברגע הזה
לפני שתתחיל מלחמה
וחיילים יהרגו אזרחים
וטילים יישלחו לכל עבר
כשבראש הדהד לי כמה מכוער וקשה העולם שאנחנו באמת חיים בו
משהו בי דחף אותי לנסות להאמין
לקוות
שאולי כן קיים אלוהים
ופשוט צריך להעיר אותו משנתו
בכדי שיתחיל לעשות משהו
ולשנות בצורה דרסטית את העולם בו אנו חיים.