מאוחר
הערב צובע פנייך שחור עינייך
כהות פחם. על שארית הסהר את
משחיזה טופרייך. גוו הדק המתיירא מתקמר
לעומתך; ניתזים הגיצים
בתוך המחנה ניצב אני
בוהני זקופה מעלה. שנינו יודעים,
בחורבות הקוליסאום הזה
את תראי את מה שאת רוצה לראות. ממילא
מחשיך, ועינייך לא כפי שהיו.
חסרת מנוחה וזדונית
כלהק עורבים זריזה כתמיד
ידך מושטת
לחנית. מבטים בעורפך.
את הצייה הזו לא תחצי סתם כך.
לבדך.
עכשיו, עכשיו כבר מאוחר. ואדונך אכזר.
כמה שאדונך אכזר.
את תיווכחי, עינייך אינן הדבר הבוגדני היחיד
בערב האפל הזה.
-
השם מבטחו במאורת הנחש
מכיר רק בדבר אחד.
הנשל. |
