[לאלעד
תראה מה שאי מייל יכול לעשות...]

אני מתוסכלת מהעובדה שאין לי כבר דקה פנויה לעצמי
ונעזוב כבר את העובדה שאין לי זמן לקרוא ספרים,
לכתוב סיפורים או אפילו להשתכר ולהזדיין עם זרים..!
המרירות נשפכת ממני בכל שורה.
והכל באסה ונורא...

אין לי אף דקה פנויה לרפואה כדי לכתוב ביומני הנהדר,
אין לי זמן לכתוב ביומן!!!!
הרי מה הטעם לחיי אם אני לא יכולה לשפוך את כל השטויות שעוברות
לי בראש
על מאות דפי נייר חפים מפשע?!
כיצד אוכל להתקיים לולא התעללות סאדיסטית תמידית במחברת תכולה
ומסכנה?!
ואתה ,איש מה דעתך?
האם עלי להתאבד?
נו וודאי שכן!
אך כיצד עלי לעשות זאת?
אחרי הכל אני רוצה ללכת בקלאסה!
האם אבחר בכדורים שחורים כצבעו של המוות?
ואולי אשסע את סכין הגילוח של אבא בורידי הגועשים?
ואילו פשוט אדמיין לי שאני ציפור ואנסה לעוף מגבהים מבהילים?
כוס אימא של פיית החלומות!
היא, הזונה שהבטיחה לי גדולות!
שקרים וכזב הכל...
שקר ומרמה ,
אוף איזו תועבה!