מוקדש לחבר ושלי ולחברה של מישהו אחר.
וכן על העובדה שאני מבלה יותר מדי זמן מול המחשב.


צעקתי בטריקת דלת,
"מצאתי רעיון חדש לספר"
ואת לא שומעת.
ראשך טמון בין כרים.
דמעות מרטיבות.
אני התיישבתי מול המחשב.
את פתחת את הדלת.
"קראתי לו אנחנו".

אני רוצה לספר לכם על איש,
שלא היה לו הכל.
לא היה לו רכב.
לא היו לו אפשרויות קידום טובות.
לא היה לו חשק לבקר את ההורים כל שישי.
אבל היתה לו נסיכה.
כן, כמו אלה מהאגדות שמנשקות צפרדעים.

אז צעקת שאת לא מממשת את עצמך.
ואני המשכתי לכתוב.
אמרת לי להסכל עליך.
הסתכלתי.
ופתאום שתקת.

ולנסיכה היה את האיש.
שניהם חשקו אחדבשני.
שניהם אהבו אחד את השני.
ושניהם התרגלו.
ופתאום שכחו,
שפעם לא היו ביחד,
ושיכול להיות אחרת.

מה נותר לי עוד לומר?
אחרי שהלכת,
נשמעה רק איוושת הדלת.
ולי נשאר רק עוד מסמך ריק.
מסמך ריק.