כיסיתי את השולחן בגינה במפה האדומה שהבאנו מסיני, וסידרתי
חטיפים בקעריות תואמות. שבוע שלם עבדתי על המשחקים, שיהיה כיף
לכולנו. יהיה כיף לצחוק. חילקתי את ההזמנות בבית הספר לפני
שבוע, וחילקתי עוד תזכורת אתמול. כל הכיתה אמרו שיבואו.  אמא
מסתכלת עלי מבתוך הבית, מחייכת. אני מחייכת חזרה.
התיישבתי לי בכניסה עם ספר. לחכות לכולם. קשה לי לשקוע בממלכת
נרניה עכשיו. אבל אני לא רוצה להרגיש שאני מחכה עכשיו.
היום אני בת עשר. יהיה לי כיף כל כך. ונועה תרקוד איתי, ומתן
ושאולי ואני שוב נלך מכות. ואחר כך ניסע כולם באופניים עד
הואדי, ונראה איך היישוב מואר באור כתום שהופך לאט לכחול. ואז
נחזור הביתה. יהיה לי כיף כל כך.

כשהחשיך, סגרתי את ממלכת נרניה הנהדרת, וחזרתי לגינה שמאחורה.
לקחתי את הקעריות והכנסתי אותן הביתה. ואמא חייכה וחיבקה אותי.

זה יום-הולדת. היום חייבים לצחוק.
יצאתי שוב החוצה, והרמתי את המפה היפה שלי. ארבעה קיפולים.
נכנסתי פנימה, ואבא חיבק ושאל מה אני רוצה. לישון, אבא.
לחלום עכשיו. אני טובה בלדמיין, זה גם ממש כיף לי.
הוא ישב לידי, מחכה שאניח את נרניה בצד.
מתוקה שלי, מחר שבת ונצא לטייל, הוא הבטיח.
מחר יהיה לי כיף כל כך.
מחר יהיה לי כיף.