[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שמנת מתוקה
/
מיכל חלום מבוזבז

מיכל לא הייתה ילדה ככל הילדות, ובעצם- מיכל הפסיקה מהר מאוד
להיות ילדה. בגן שלה היו רק בנות, וכולן הציקו לה בגלל השיער
שלה. למיכל יש שיער בלונדיני ארוך ארוך, ממש עד המותניים.
הבנות הרעות בגן היו מצביעות עליה וצועקות- מיכל, יש לך שיער
כמו של גויים! מיכל, את טמאה! את גויה מופקרת! מיכל בכלל לא
ידעה מה זה גויה.  היא חשבה לעצמה שגויים הם בטח אנשים רעים,
אם זאת כזו קללה נוראה. אלה בטח האנשים, שהרבנית שאמא תמיד
מזמינה הביתה מדברת עליהם. כאלה שלא מאמינים באלוקים, לא אנשים
טובים כמו המשפחה שלה. אלה בוודאי האנשים הרעים האלה שיש להם
טלוויזיות. במשפחה של מיכל לא רואים טלוויזיה. אפילו לא חדשות,
או משחקי כדורגל. מכשיר התקשורת היחיד שיש להם בבית זה הרדיו
הישן של סבא, מקלט גדול וישן וחום. זה הדבר שמיכל הכי אוהבת
בבית.

מאז שמיכל זוכרת את עצמה היא קמה כל בוקר בשש, כדי שתוכל לשבת
על הספה הקטנה בפינת החדר ולהסתכל על אבא אומר שחרית. כשגדלה
קצת יותר, למדה את כל המילים- כדי שתוכל למלמל את התפילה ביחד
עם אבא, ממש כמו גדולה. אחר כך הייתה לובשת את החצאית,
הגרביונים העבים שסרגה לה סבתא ואת חולצת בית הספר, ויוצאת
החוצה לחכות להסעה. מדי פעם חלפו על פניה ילדים שהלכו לבית
הספר האזורי. הם היו ילדים מוזרים כל כך! הבנים והבנות הלכו
ביחד, והבנות רחמנא ליצלן- הלכו במכנסיים קצרות! כולם לבשו
חולצות בצבעים בוהקים, עם כל מיני הדפסים שמיכל לא הבינה ולא
הצליחה לקרוא. חלקם קראו לה כשעברו לידה, וצעקו: דתייה מסריחה,
משתמטת! היא לא הבינה מה היא עשתה, או ממה היא אמורה להשתמט.
מה הם רוצים ממני, הילדים המוזרים האלה? היא חשבה לעצמה.

אמא של מיכל חזרה בתשובה כשהייתה בת 17. היא פגשה מיד לאחר מכן
את אבא של מיכל- בנו של הרב הראשי של העיר. מיכל הייתה אז רק
בגדר חלום. ולכן אולי זה רק אירוני- שמיכל לא יודעת איך
חולמים. ויש עוד הרבה ילדים כמו מיכל- חלומות מבוזבזים.

ההסעה מאחרת, היא נאנחת. אני כבר מאחרת לתפילת הבוקר. חייל
במדים מגוהצים ורובה עבר לידה וקרץ לה, והיא הסתכלה עליו
בתימהון. למחרת בבוקר, היא ראתה את החייל הזה בתמונה בעיתון.
תמונה גדולה, עם כתובית למטה בשחור. לפני שהספיקה לקרוא, אמא
שלה לקחה את העיתון כדי לעטוף בו את הדג שקנתה בשוק. וחלק קטן,
כמעט בלתי נראה מהבועה של מיכל, החל להיסדק.



בהשראת השיר: "גלות"  ציפי שחרור







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ז'אן מארי לה
פן, כמה פעמים
אמרתי לך לא
לכפות את עצמך
על מיעוטים ???

(אמא שלא עומדת
בקצב)


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/3/03 3:51
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שמנת מתוקה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה