אלה טיפסה בזריזות לקומה הרביעית שבה היא גרה. חדר מדרגות נקי
וחדיש ,ציפוי שיש לבן כמו הריצוף בדירה.
היא פתחה את הדלת , מנעול רב בריח הכי משוכלל שיש. כי אלה גרה
לבד ולא רצתה להסתבך עם כל מיני טיפוסים מפוקפקים שיגיעו
אליה.
למען האמת, מעולם אף טיפוס מפוקפק לא הגיע אליה והיחיד שהיה
עולה במדרגות ארבע קומות בלי מעלית, פעמיים בחודש לבקר אותה
היה  גדעון גנות, פעם קראו לו גידי ג'נאח, אבל הוא החליף שיהיה
שם יותר מתאים לניהול פרויקטים.
זה שהוא נשוי, ויש לו שני ילדים, בגלל שהוא התחתן בטעות לפני
שש עשרה שנים, לא צריך להפריע להם בקשר ביניהם. הוא אמר לאלה.
והיא הסכימה כמעט בלית ברירה.
מדי פעם גידי היה מקטר על אשתו. סה"כ לא היו לו טענות. אישה
טובה, אימא מצוינת לילדים, עקרת בית דוגמה ומופת . חרוצה ,
יעילה , חסכונית. טון של טרוניה עלה כאשר אלה פתחה קופסת חלב
עמיד. " אני לא שותה קפה אתה יודע"  היא אמרה, וחלב טרי לא ממש
מחזיק אצלי מעמד. "שיהיה עמיד"  אמר וסיפר מייד  שמיכלי קונה
כל יום שלושה ליטר חלב טרי, והם גומרים את הכול באותו היום. את
שקיות החלב הריקות היא שוטפת היטב, חותכת אותן לאורך , משאירה
משטחי ניילון לבן עם ציורים של חלב תנובה להתייבש על אדן
החלון.
ואח"כ כל יום אחרי הצהרים, אחרי ארוחת הצהרים המעולה שהיא
מכינה , כשהיא מעמידה את הכלים לשוטף כלים, היא לוקחת את
המספרים, וגוזרת את שקיות החלב לרצועות דקיקות. בערב היא אוספת
את הרצועות הללו וסורגת מהן תיקים וכובעים.
אישה יעילה וחסכונית שלא קונה חלב עמיד. אמר שוב. ואלה חשבה
לעצמה ,שמשום מה מיכלי יעילה וחסכונית אבל גידי שלה, שש עשרה
שנה מגיע לבקר כל שבועיים לאכול סנדוויץ' פשוט של נקניק,
ומלפפונים חמוצים תוצרת בית. ובכלל גדעון שהיה פעם גידי ג'אנח
הפך להרגל בבית שלה. כלומר לא ממש עומדים גדודי מחזרים מול
הדלת הלבנה המבהיקה של הבית. אז בינתיים שיהיה גידי.

תקופת ה"בינתיים" קצת התארכה, מחודשים לשנים. אבל היה לאלה למה
לצפות פעמיים בחודש כשגידי מגיע לתל אביב לישיבות שלו. היא
דאגה שלא לארגן ישיבות מורות באותם ימים וגם התאמצה שלא יהיו
ישיבות אחרות של תא המנהלים של ארגון המורים.
כולם ידעו שבימי שלישי פעם בשבועיים אלה לא יכולה לקבוע
ישיבות.
פעם אחת סמדר כץ, מחנכת י"א שנייה, התקשרה אליה , ביום שלישי,
שכחה שזה היום בו אלה לומדת יוגה. ואלה ענתה לה לטלפון בזריזות
עצבנית. סמדר מייד התנצלה ושאלה אם אלה לא הלכה השבוע ללמודים?
ואלה אמרה שלא. כי יש לה מיגרנה. ולא פלא ,חשבה סמדר כץ שיש לה
מיגרנה. בת 40, בית ספר שלם על הראש, מורות, יועצות, תלמידים,
הורים. ואין לאלה איש בעולם חוץ מהעבודה שלה.
האמת- חשבה סמדר שחבל שאלה לא יכולה להגיע לחוג יוגה שלה, אחרי
הביקור בחוג יוגה אלה תמיד הייתה רגועה יותר כמה ימים ופחות
פדנטית.

שני דברים ידעו המורות על אלה. שהיא פדנטית ללא תקנה ושהיא
מכינה חמוצים ומשומרים נהדרים. בראש השנה כל בתי הספר היו
מחלקים למורות דוגמיות זעירות של דבש וברכה שקיבלו מהסתדרות
המורים, ואילו בתיכון מקיף "נווה נוי" המורות היו מקבלות
צנצנות ריבה עם ברכה אישית ממנהלת בית הספר.
פעם אחרי התפוח בדבש והברכות לשנה החדשה וגם לשנת הלמודים
החדשה שצורף הטקס יחד מטעמי חסכון, שאלה אחת המורות את אלה,
איך היא מוצאת ריבה כל כך נהדרת תוצרת ביתית וכל שנה מפתיעה עם
טעם אחר, פעם ריבת דובדבנים ,פעם שזיפים והשנה ריבת ענבי
מוסקט.
אלה ענתה בטון מתפנק וחצי נעלב, שהיא זו שמכינה למורות היקרות
את הריבה במו ידיה. ובכלל היא אוהבת להכין שימורים וחמוצים ,
וכדאי שפעם יטעמו.
ככה התחיל הנוהג בתיכון מקיף "נווה נוי" למכור בבזאר של בית
ספר, מעשי בישול ואפיה של מורות ואנשי צוות.
לשימורים והחמוצים של אלה היה ביקוש גדול אצל ההורים, לא ידוע
אם בגלל טעמם המיוחד או שרצו להתחנף קצת אל המנהלת ואולי היא
תראה אותם מסתובבים בחצר בית הספר עם צנצנת שימורים מעשי ידיה,
וככה תקל קצת על הילד ולא תהיה כל כך נוקשה.

כשאלה נגעה במנעול, המפתח נתקע . סובבה כמה פעמים לכל כיוון,
ולחצה על הידית. הדלת נפתחה כאילו לא הייתה נעולה בכלל. בחשש
מסוים נכנסה הביתה, הולכת בקצוות ליד הפנלים שלא ללכלך את
הרצפה הלבנה. לא נראה כאילו מישהו היה בבית. עברה בכל החדרים,
בדקה מגרות ,ארונות, שידה שליד המיטה. הכול בדיוק כפי
שהשאירה.
כנראה לא סגרתי בבוקר את הדלת ,חשבה והלכה לנוח קצת .המיגרנות
האלו בזמן האחרון נוראיות אפילו התריסים המוגפים והשקט לא
עוזרים יותר.
אחרי שעתיים קמה בבהלה . לא חשבה שתישן כל כך הרבה. לא מתאים
לה. באמצע היום לישון כשיש לה עוד כל כך הרבה מה לעשות.
נכנסה למטבח להכין לעצמה תה צמחים. מזמן היא לא שותה קפה, לא
עושה לה טוב.
בתנועה אוטומטית הפעילה את המתג של הקומקום החשמלי וחשבה
שצריכה לקנות נקניק ואולי גם לחמניות טריות וחלב, כי מיונז יש
בבית . בכלל למה היא דואגת כל כך שיהיה לגידי מחר מה לאכול
כאשר הוא יבוא.תהתה.
הרימה את העיניים אל אדן החלון שם היו מונחות עשרות צנצנות
החמוצים שלה, עגבניות ירוקות, חצילונים סגלגלים, מלפפונים
ירוקים כהים, תפוזים סיניים כתומים זעירים, קליפות אבטיח
ירוקות בהיר, פיסות חצילים סגולות כהות וגרביים.
צנצנות עומדות בשורה של גרביים מוחמצות. גרבי ניילון דקיקות,
גרבי צמר עבות, גרבי ילדים עם ציורי דמויות, גרבי נשים
מפוספסות, גרב אחת של טניס, גרב אחת צבאית גם, ושוב צנצנות של
מלפפונים, חצילים ועגבניות.

כל הצנצנות עמדו  בשורה. אבל לא בסדר הקבוע שלהן.  כאילו מישהו
נגע בהן.אלה ידעה את הסדר, קודם צנצנת העגבניות הירוקות, אח"כ
זו של הגרב הצבאית, אח"כ מלפפונים במלח, ואחריה צנצנת גדולה עם
גרבי ניילון בלי רכבת, ואחריהן קטנטונת צנצנת של ריבת תותים
,מלווה בזו של התפוזים הסינים. אלה הייתה פדנטית ומסודרת
בד"כ.
בהחלט התפלאה לראות שהצנצנות זזו ממקומן ועל כל צנצנת היה מונח
כובע פלסטיק קטן סרוג משקיות חלב משומשות.