שמש בגבעון דום
עת דם חינם מחלחל לאדמה...לשווא
והחייל ממשיך לצעוד טמיר, גאה, פוחד
ככלי משחק במערכה אבודה
הו שר צבאות הקשה לי, הדמי לקרב או למלחמה?
כי תשואות הנס בפי יבשו כאחיי הנפלו דממה
יד לוחצת אל ההדק עד שהאדום הופך שחור
ענף הזית לוטף לנפש כירח הנושק אל עמק איילון
אך אורו אמיתי כאור הסהר, אשליה ולא מקור
כי שלווה אינה בנשק, כי שלום אינו בסוף
השלום הוא התחלה שראשה מציץ כאשר נגמר מי שיהרוג
יד לוחצת יד (מחזיקה סכין בצד)
עין תחת עין (עצומה לרווחה)
והדרך חסומה היא ואם אין חסומה היא
ארוכה,תלולה, קשה
והילד הנד הרחק מבית אינו חפץ לחזור אותה
ואם חפץ הוא כבר אין בו כוח
כי הכוח להודות בה מההכרה
דם חבר, אויב, שכן כולם כקומץ במעמקיה של טיפה מרה
והאדם אותו הרגת רשע כנשמתך
כי אנשים טובים אינם מתים וגיבורים נופלים רק בצידך
והאור נשאר דולק בבית
לא נראה ולא נשמע
אך יחמם הוא את לב השד אחר בבת עיניו כבה
וישרוף כנפיי מלאך בנשמתו האחרונה
אז בבקשה גיבור הקשב לי
ואל תפרוש כנפיך נשר כאם דרור
כי אוזניי לא יוכלו שמך לשאת, בסוף תפילת יזכור
איני בורא עולם אם ילד הנואש לחיות חייו
ולא טוב לו האדם לבד, כך מראה ספר הספרים
ככבש אלוף או כצאן מובל לטבח
האין זו מטרת האלוהים? |
