חיכיתי ללירון, קבענו איתה שתבוא אלי אחר הצהרים.
שמעתי צלצול, זו היתה לירון. כבר חשבתי שהיא מתכוונת לבטל את
הפגישה שלנו, אבל היא התקשרה בדיוק מהסיבה ההפוכה.
היא הודיעה לי שהיא תהיה עוד 5 דקות אצלי בבית, והיא שאלה אותי
אם זה בסדר שהיא תביא איתה מישהו. אמרתי לה שזה בסדר מבחינתי,
וניתקנו.
בינתיים, ערכתי את השולחן, והנה צלצול בדלת.
פניתי לעבר הדלת, וראיתי את לירון, עם בחור. בחור שנראה לי ממש
מקסים. הוא נראה פשוט מהמם, אף על פי שהיו לו עיניים חומות
ושיער חום, דבר די טיפוסי- היה בו משהו מיוחד.
היו לו פנים מאוד חמודות, תמימות, וגוף, בוודאות היה לו- זה
היה ברור למראה עין שהוא מתעמל.
הכנסתי אותם פנימה, לכיוון השולחן, כשאני עוד לא יכולה לקלוט
שנמצא בבית שלי בן אדם כל כך חמוד, שאני לא מכירה, והופיע
לפתע.
לא הכרתי אותו, לא היה לי שמץ של מושג מי זה, אבל תיארתי לעצמי
שעוד כמה דקות לירון תכיר בינינו.

התיישבנו ליד השולחן.
ואז, לירון אמרה: "תכיר, זו שימרית ", הוא חייך- היה לו חיוך
מדהים, ממיס.
לירון הביטה עלי ואמרה: "תכירי, זה רונן", אמרתי "נעים מאוד".
והיבטתי לעברו. לאחר מכן, הפנתי מבטי ללירון וראיתי אצלה מבט
של ציפייה שאני אגיד עוד משהו. אבל לא היה לי עוד מה להגיד.
היא המשיכה להביט בי באותו המבט, ולא הבנתי מה היא רוצה. אחרי
כדקת דומייה מביכה, לירון אמרה לי: "רוני- זה זה שסיפרתי לך
שהתחלתי לצאת איתו לפני כחודש, ולא יצא לו לבוא לבקר פה". היא
באמת ספרה לי לא מזמן על בחור נחמד שהיא פגשה, אני זוכרת איך
היא התלהבה כשסיפרה לי עליו. עיניה נצצו מאושר (כעת אני גם
מבינה מדוע). אני הייתי המומה. זה רוני??? דמיינתי לעצמי טיפוס
אחר ממה שאני רואה אל מול עניי, הרבה פחות מרשים. זו הייתה מכה
מתחת לחגורה. היא סיפרה לי אז שהוא לא מהעיר שלנו, אבל היא
נוסעת לבקר אותו הרבה.
"א-א-א-אה...כן, נזכרתי..." חייכתי חצי חיוך מאולץ.

כמובן, שמצב הרוח שלי השתנה לרעה.
בהמשך הארוחה, השיחה הייתה קלילה, קצת שטחית. הכרחתי את עצמי
לא להסתכל עליו, למרות שאני חייבת לציין שזה היה מאוד קשה.
מלבד שהוא חמוד, נראה ומותיר רושם, הוא גם טיפוס מאוד נחמד,
וחכם. אבל הוא של לירון!!!

לאחר שהארוחה הסתיימה, פטפטנו עוד קצת, והם החליטו שהם צריכים
לזוז.
ליוויתי אותם לדלת, הם יצאו. אני, הלכתי לחדרי, נשכבתי על
המיטה, וניסיתי להירדם.
עצמתי עיניי, אך לא יכלתי שלא לחשוב על הבן אדם המדהים שהיה
בביתי, מול עיני ראיתי את פניו, מביטים בי. את חיוכו הממיס.
חשבתי לעצמי: איזה בן אדם מקסים, גם יש לו אופי מדהים, נשמע בן
אדם מעניין, וגם נראה נחמד...- אבל אז נזכרתי שהוא של
לירון!!! עצב אפף אותי, ותחושת החמצה.