הקטע מספר על שלוש בנות שהיו חברות הכי טובות עד ליום שישי אחד
בו קרתה התאונה ואחת הבנות נפגעה קשה והשתתקה בפלג גופה
התחתון. רק שתיים מהבנות היו בתאונה כי השלישית (גל) הייתה עם
ההורים שלה בחו"ל.
(הקטע נכתב בהתאמה להצגה באולם אודיטוריום שבו יש מסך הקרנה
בחלק האחורי של הבמה-לפיכך הוראות הבימויי...).


סרטון בהתחלה:
מראים את שלושת הבנות נהנות; בים, בצופים, בגן ילדים (מצלמים
ילדים קטנים), בטיול.
מראים את שתי בנות (טל ושחר) כשהשלישית מצלמת אותן. ושואלת מה
הפחדים הכי גדולים שלהן:
טל; אני מפחדת מאנשים נכים...כאילו, עם מומים...גמדים אנשים
שאיבדו גפיים....נו מה הקטע של המצלמה?? דיי נו שחר תגידי לה
אני שונאת מצלמות!!! (מפנה את המצלמה אל שחר).
שחר; נו...גל.....תגידי לי את בסדר??
גל; נו קדימה תשפכי...מה הפחד הכי גדול שלך???
שחר; מה זה ייתן לך, אה, לדעת את זה?? (מזיזה את המצלמה
הצידה)
                                   
                                       
   
גל יושבת בחדר שלה ומדברת בטלפון עם שחר ואחרי זה עם טל
ומזמינה אותן אליה הביתה והיא לא אומרת לכל אחת שגם השניה
תבוא.

טל מגיעה ראשונה:
גל: היי... הסתדרת בעלייה?
טל: כן, איזה מזל שיש לכם מעלית...לנו אין בבית וזה מזה
סיפור... זה מבצע כל פעם שצריך לצאת, אבל אני לא מתלוננת...אני
מחוץ לבית חולים....
גל: כן... אבל עדיין יש לך את הטיפולים נכון?
טל: כן, אבל זה רק הפיזיותרפיה, זה שטויות לעומת חודשיים וחצי
שם...
שחר מגיעה.
טל מסתובבת בכיסא גלגלים ורואה את שחר. היא מסתכלת על גל.
ההתלהבות ששחר נכנסה בה יורדת מהר והיא ממלמלת "היי".
גל: היי שחר מה קורה?
שחר: בסדר...
גל: אני צריכה לדבר אתכן....
שחר (מתיישבת , מבטה מתחמק מטל כל הזמן).
גל: תקשיבו הגיע הזמן שמישהו יעשה משהו... אל תהרגו אותי על זה
בבקשה...
טל: להרוג?... להרוג זה דבר יחסי מאוד,את יודעת גל...
שחר: אני לא ניסיתי להרוג אותך...
גל: דיי נו..תקשיבו אנחנו חברות הכי טובות מאז שאני זוכרת את
עצמי...
שחר: מה חשבת שיקרה כאן?
גל: את יודעת שחר לא חשבתי....ידעתי ששתי החברות הכי טובות שלי
אפילו לא מדברות.... לא חשבתי, רציתי לעשות את מה שהתחמקת ממנו
כל כך הרבה זמן...
שחר: אני לא התחמ...
טל: (קוטעת את שחר), לא? חשבת על זה בכלל אחרי התאונה? חשבת
עלי??? (פאוזה), את לא יודעת כמה פעמים הרצתי בראש שלי את מה
שקרה שם שחר את ל-א יודעת כמה פעמים חשבתי לעצמי כמה זה לא
הוגן, את זאת שנהגה!
שחר: אז מה שאת אומרת זה שאת מאחלת לי את זה?
טל: לא שחר! את מה שעשית לי אני לא מאחלת לאף אחד, אפילו לא
לך....
שחר: מה שעשיתי... טל אני לא חשבתי שזה מה שיקרה. אני לא
התכוונתי לפגוע בך אני...אני אוהבת אותך...
טל: באמת?  אם כל כך אכפת לך למה לא באת אחרי התאונה?
גל: למה באמת?
שחר: רגע עכשיו גם את נגדי?
גל: אני לא נגדך אני רק מנסה להבין מה קורה כאן,פשוט...כולם
מתמודדים עם זה...אבל את (לשחר) בחרת לברוח מזה...
שחר: איך את היית מרגישה במקומי גל? אתן חושבות שאני חיה כל כך
טוב? אז ממש לא!!!
טל: את מתלוננת?!?!?!? את יודעת מה אני שחר? את יודעת?? אני
נכה-בזכותך!! אני לא יכולה ללכת לרוץ לרקוד לשחות...כל מה שלכן
נראה כל כך מובן מאילו בשבילי הוא בלתי אפשרי עכשיו. עוד שבוע
מתחיל בית הספר. איך אני אלך לדעתך? עם הכיסא הזה, עם זה? עוד
חודש מתחילים גם הצופים הייתי אמורה להיות מדריכה! שחר, זה היה
החלום שלי, להדריך את גדוד ז', חיכיתי לזה שנה, נראה לך שאני
הולכת לעשות את זה עכשיו? עזבי לצאת למחנה להעביר פעולה אני לא
יכולה...לעמוד ,את מה שאתן עושות עכשיו-אני לא יכולה!!!
גל: טל אנחנו יודעות את זה...
טל: לא גל אתן לא "יודעות את זה"....אפילו אל תתחילי את המשפט
שלך ב"אנחנו יודעות" כי עד שלא תהיו במצב הזה לא תדעו-משמע לא
תדעו אף פעם...
גל: מה שהתכוונתי להגיד הוא שאנחנו יודעות שהכל שונה עכשיו...
טל זה שונה גם לנו. אני מתחילה לדבר אתך וזה עולה שוב ושוב...
את לא מבינה שגם אני רוצה את טל החברה שלי שרוקדת איתי בחוג?
את הצופיפניקית המושבעת שלא מפספסת אף מחנה?

גל מתחילה לבכות. פאוזה ארוכה: שקט מותח.

שחר: הסיבה שלא באתי לבית חולים,טל, היא ש...פחדתי.
אני, אני לא יכלתי להסתכל להורים שלך בעיניים אני לא יכלתי
להסתכל בעיניים שלך.
אני הייתי עושה הכל כדי שזה יקרה לי ולא לך, זה אולי נשמע כל
כך לא אמיתי אבל...
טל: את אמרת. את כל כך אגואיסטית, את יודעת???
את הרי לא רוצה שהחברה ידעו שזאת את... בגלל זה הייתי מעדיפה
להתחלף איתי... תגידי לי משהו : היית רוצה גם להיות במקומי
כשהשוק הראשוני הזה של כולם יעבור? כשיהיה לך חבר? כשתהיי
גדולה?
שחר: מה את רוצה שאני אעשה, תגידי לי מה???
גל: למה את מדברת אליה ככה שחר?
טל: שתדבר איך שבא לה, אני אולי נכה אבל אני עדיין מסוגלת
לצעוק.
שחר: ולמה את מגנה עלייה? היא יכולה להסתדר,היא חזקה את מכירה
אותה. זה שהיא מרחמת על עצמה עכשיו כמו אני לא יודעת מה זה לא
אומר...
טל: (קוטעת אותה), חתיכת זונה!! בגללך אני יושבת בכיסא גלגלים.
אין לי כלום יותר, גם לא את המעט שהיה לי, לך תמיד היה הכל
נכון שחרל'ה? תמיד אימא ואבא היו מפנקים אותך...
שחר: מה?
גל: שחר זה נכון...
שחר: מה נכון? מה את מספרת לי פה גל? שכל הזמן הזה שהיינו
חברות אתן הייתן מקנאות בי?
גל: מקנאות? במה בדיוק? בזה שאבאל'ה קנה לך ג'יפ... וההורים
שלי אפילו לא מוכנים לשלם לי את הנהיגה? או אולי בזה שירון רצה
אותך??? את הריי יודעת שאני רציתי אותו... הרבה לפנייך
שחר: גל את אמרת לי אלף פעם ששכחת ממנו...
טל: מה רצית שהיא תגיד? "תזרקי את החבר שלך כי ראיתי אותו
קודם?"
שחר: רציתי שתשמחו בשבילי...
גל: למה? את אי פעם שמחת בשבילנו??
טל: תעזבו את אוקי? אם נמשיך את זה, זה סתם יהיה רע.
שחר: תודה רבה למלאכית שמגנה עליי פתאום!
טל: לא עלייך חמודה, על הבריאות שעוד נשארה לי...
גל: את צודקת טל, עדיף לסיים את זה פה.
שחר: בסדר.(יוצאת)
טל: אני יכולה להתקשר לאבא שלי?
גל: כן בטח.
טל: (מתקשרת) אבא בוא תיקח אותי מגל...
(לגל) טוב אני ארד למטה לחכות לו.
גל: זה בסדר שתישארי עד שהוא יבוא.
טל: לא, עזבי אני אסתדר, אני צריכה להתרגל להסתדר. ביי.

אורות עמומים על הבמה. גל מתיישבת על המיטה ומדליקה את
הטלויזיה והוידיאו היא רואה את הקלטת של שלושתן, זאת שהוקרנה
בהתחלה (הקהל רואה על המסך שמאחורי גל). לאט האור נכבה לגמרי,
פניה של גל מוארים מהטלוויזיה שעל הבמה בלבד. נשמע פיצוץ של
תאונה. חושך מוחלט.