הזמן - מוטיב  שאין לזלזל בו, אין שניה שלא מנסים לחמוק
מזרועות הזמן ההמוני, למעשה אנו מדברים אליו
בגוף שני כאילו הוא קיים כבן-אדם כמותנו, אך מה הוא הזמן אם לא
רצף אירועים לטוב או לרע לרוב לרע אך תמיד בסוף
אומרים הזמן ירפא את הפצעים אך אין זה יותר מתירוץ עלוב ופתטי
להיתעלם מהבעיות או מהתוצאות ולא
להתמודד איתם בבושת פנים כמו שאנו אמורים כבני-אדם מפותחים.
תחושת הזמן אובדת לפעמים...כתוצאה מהמירוץ האין-סופי נגד החיים
התזוזתיים והמהירים,הזמן אינו יחידת
מידה או מהירות מסוימת הזמן הוא בעצם הכלי שלנו לקבוע את ערך
החיים שלי או שלך לדבר מסיום, בדיוק
הסיבה שתולים בזמן כול כך הרבה משמעות ריגשית ופעילה.
הזמן עובר- הזמן עובר אין מה לעשות לאט או מהר איטי או זריז,
הקצב משתנה אך לא במודה, תחושת הזמן
מהתלת בנו כיודעים את השעה אך העובדה שאנו צמודים ודרוכים
לידיעת הזמן המדויק, אנו נמצאים בחיפוש
תמידי ולא מאפשרים לנו להתפתח בקצב האישי האינטימי של כל אחד
מאיתנו, הרי זה לא הגיוני שלכל בני -האדם
ביקום יש אותו קצב חיים, קצב מהיר קצב איטי קצב אחיד, כאן אנו
מונעים מאיתנו להיתתפתח לכיוונים שונים
בקצב שלנו ובכיף שלנו .כמה פעמים אמרת לעצמך : שיט, אין לי זמן
...טוב לא משנה נוותר!
אין אני שולל את מהות הזמן, אך לא כגורם מכתיב אלא כגרום עזר
שמאפשר לי לסדר ולהבין דברים בבהירות
מבחינת רצונות ופעולות של אחרים אשר ללא הזמן היו נראים לא
ככאוס של אירועים אשר היו נשכחים ומתאדים אט .
הזמן הוא כלי רב עוצמה מי שישלוט בזמן ישלוט בעולם ישלוט
ביכולת העצומה לפקח על התפתחות החיים
ועל קצבם מעל לכול על חיי האדם ועל מהותם בכל העולם הבועתי אך
המושמן היטב שלנו.

בן-17- חברים,מכרים, ידידים, ידידות, משפחה, סביבה ,אינם יותר
מעוד חיזוק תמידי שנמצא בשבילך שם
לכשתצטרך אותו בשעת הצורך אין האדם חי בקבוצה כי טוב לו אם בני
אדם אחרים אלא בגלל מניעים חברתיים ותו לא.
האדם לכשעצמו תמיד במרכז האדם חושב ומבין במחשבותיו תמידית
שהוא עצמו הוא ופועליו לרוב במרכז המחשבה הציבורית
חברתית של הסובבים אותו. אם הוא חש שאין זה נכון בעקבות חוסר
בחיזוקים התמידיים האלו כגון : הי  שלום
נשיקה בלחי לאות חיבה לא תמיד הדדית ואמיתית אלא רק עוד חובה
חברתית שחובה לקיימה, חברה, חברים, שיחה בטלפון, מסיבות ,עבודה
,משחקים הכול אך הכול למטרות אינדיוידואליסטיות
אגואיסטיות-בסופו של דבר כשהאדם חש שאין הוא במרכז המחשבה של
הסובבים אותו הוא נכנס למה שאני קורא :
המירוץ לדימיון.
מירוץ או מרתון המוני של אלפי על אלפי בני-אדם שבו זמנית
מחפשית ותרים אחר משהו שאין הוא חשוב באמת
אפילו הם יודעים זאת אך עמוק בפנים אתה משחק את המשחק ההמוני
והמקובל כמובן שלכולם זה נראה טבעי ורגיל
כמובן כי רובם עברו את המירוץ המטורך הזה להשגת איך אני יגידר
את זה ריקנות אין-סופית במסווה של
של מסיבת יום-העצמאות.

כללים לשחקן המתחיל - אנרגיה אנושית חמה ופורצת מחשבה פרועה
וילדותית תמימות דעים סבירה אך
אם לא אתה פסול, ואישור הקונצנזוס החברתי הסובב אותך: הכן
הילד מוכן אפשר לשלוח אותו לקו הזינוק
אך שימו לב הילד הזה הוא מיוחד הילד הזה או אני, הילד מסוכן
הילד דורש תשומת לב מיוחדת -מיוחדת,
סבירה אין לתת לילד הזה לפרוש מהמירוץ....
לפרוש? לא עולה על הדעת! כאן אין לפרוש, כאן רצים ורצים!!
לפרוש? לא בא בחשבון ילדון!
אבל כאן במירוץ הזה מי שפורש הוא המנצח! ומי שמנצח הוא זה
שבסופו של דבר תראו בחלונות ראווה
עומד בתנוחה כפויה ולצדדיו שורה ארוכה של עוד אנשים בתנוחות
דומות למראית עין, אך שונות כשמסתקלים
מקרוב ומאחוריהם  מאחורי החיוף הענק שלהם מסתונסס גביע נוצץ
וגדול אם הקדשה קטנה וחיוורת: אני ניצחתי
במירוץ תודה לאמא ואבא על שהביאוי עד הלום..
השורה אינה נגמרת היא אין-סופית ותור האנשים נראה כאילו נבלע
באדמה ומסביבו כלום, מסגרת בטון יצוקה
אם חלון בקידמה זהו זאת התהילה המובטחת לאנשים תהילת עולם
נוצצת ובהירה.

תקציר המשחק:
תסתקל סביב תאט את הזמן רק לעצמך ותשאל את עצמך למה אני כאן?
והאם אני רוצה לההיות עוד אחד עוד
שחקן שירוץ וירוץ סביב בחיפוש אחר האושר וסוד החיים, כלמעשה
הוא נמצא בפנים לא עמוק דווקא, בלבנו
רק שאנו נמנעים ומתכחשים לו לסוד הכמוס הזה.... אין לחפש אותו
אצל אחרים האושר שלך הוא לא האושר של האחר
זה היופי באנשים שאין אנו דומים..אז בואו לא נהיה דומים בואו
נהיה מאושרים כי ככה אנחנו
הכי יפים.

איתמר גורדון. 21/03/03