|
שותקת כשהעת מגיעה
לומר את הדברים
זועקת לחום, לנגיעה
ונעלמות המילים
רועדות הידיים
כשמגיעה העת לגעת
דמעות בעיניים
בעצב אני שוקעת
ליבי כבר עייף
רוצה לעוף עם הרוח
זועקת לעזרה
כשמגיעה העת לנוח
וכששום דבר אותי לא יעיר
אנשים ישאלו איך יכול להיות
תאמרו להם שהגיעה העת
שכבר אי אפשר לחיות. |
|
|
שוב פעם איזה
זוג אידיוטים
(אחד - השניצל -
הוא קרא לעצמו,
והשני משהו
פופק?) חושבים
שאם הם ישלחו את
אותו הסלוגן
מאתיים פעם אני
אאשר אותו. מה
אני פרייר?
דווקא לא
אישרתי. פרנציפ.
אפילו שחלקם היו
ממש בסדר.
זה שמאשר את
הסלוגנים לא
נכנע לאיומי
מציפים, מתעלם
מחמישים מטר של
דפי פקס טרמיים
משובחים שהלכו
לעולמם על פארש
ומשיב מלחמה
השערה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.