New Stage - Go To Main Page

ארבל הכרמלי
/
אהבה במרפאה

נפגשנו במרפאה. לגמרי במקרה ישבתי מולה, ושנינו בהינו בכרזות
המקשטות את הקירות, קוראות לאורח חיים בריא ולתזונה נכונה,
ומאידך, מתריעות על הסכנות שבעישון . על הקיר שלצדי הייתה
תלויה טבלה מפורטת על היחס בין משקל לגובה, וכשהבנו ששנינו
מתבוננים בה במקביל, החלה השיחה בינינו לקלוח, וכבדרך אגב, גם
גילינו זה לזו את מידותינו ומשקלינו.
  היא נקראה לחדר הרופא ואני נותרתי בחוץ. לא איבדתי רגע,
ניגשתי לרשימת המוזמנים הצמודה לדלת וגיליתי את שמה. כל-כך
פשוט. אפילו לא צריך לשאול.
כאשר יצאה מחדר הרופא, הפניתי אליה מבט ישיר, קראתי בשמה הפרטי
ואמרתי לה תוך כדי קריצה: "חכי לי..." בעוד אני מהרהר בכך,
שבעצם היא לא חייבת לי כלום.
  כאשר נכנסתי לרופא, לא ידעתי אם תיענה  לבקשתי, אך בחלוף
דקות מספר, משיצאתי מחדר הרופא, מצאתי אותה יושבת על הספסל.
פניתי אליה כדי להציג את עצמי והיא היסתה אותי בתנועת אצבע
צמודה לשפתיים: "אין צורך. אני כבר יודעת," וחייכה.
"לא טיפשה הבחורה", חשבתי לעצמי.
 
  יצאנו מהמרפאה כשמבטינו משוחחים, ובלא מלים מיותרות היא
הניחה לעצמה להיות מובלת על-ידי אל פאב סמוך. ניהלנו שיחת
היכרות וגישוש ראשונית בתחושה ברורה למדי, שאנחנו כבר יודעים
מה אנחנו רוצים, והרי אחרת לא היינו מגיעים כך יחד לכאן.
הזמנו בירה... ועוד אחת... ונוספת... ולאט לאט חשנו כמו
מתקלפים מבפנים. שוחחנו בידידות כמכרים ותיקים, ולפתע התחלנו
מתגפפים ומתנשקים.
  לרגע קל, תוך כדי, לא יכולתי להימנע מן המחשבה, איך כך לפתע
פתאום אני מוצא את עצמי מתנשק עם מישהי, שעוד באותו בוקר כלל
לא ידעתי על קיומה.
בגרון משתנק מעוצמת הסערה, שאחזה בנו, שקעתי בעיניה המעולפות.
קמנו, שילמנו ופנינו אל מכוניתי, שחנתה בסמוך, ונסענו לבית
מלון במרכז העיר.
  תיאור החוויה המינית, מבחינתי,  ממש אינו לעניין בסיפור זה.
אתה הקורא מוזמן להפעיל את הדמיון כאוות נפשך...

  התארגנו ליציאה, לא לפני שהחלפנו מספרי טלפון וקבענו להיפגש
מתישהו.
נשיקה אחרונה, חיוך, מבטים חודרים, לחיצת ידיים נוספת,
ויוצאים, לחוד ולבד, חזרה אל עולם השגרה.

  היא מרתקת אותך, אמרתי ביני לביני, אפילו מענגת יותר משאתה
מורגל עם אשתך, ואתה כבר מתחיל לדמיין את הפגישה הבאה. אלא שאז
מתחילה לחלחל בך המחשבה המרגיזה, שאולי היית לגביה רק סטוץ
מזדמן וחד-פעמי, וכאשר תטלפן אליה, היא עלולה אולי לצחוק,
ואפילו להתעלל בך במלים מתחנחנות: "מה שהיה, היה..."
לבסוף, לאחר לבטים רבים, אתה מתקשר. הטלפון מצלצל. אחד, שניים,
שלושה, ארבעה, חמישה צלצולים... כמה עוד לאחוז בשפופרת צמודה
אל האוזן?
והנה לאחר הצלצול השביעי אני שומע את קולה, ובבת אחת כל החששות
נעלמים כלא היו, השיחה קולחת בדיוק כפי שדמיינתי. ולאחר מספר
שעות אנחנו שוב יחד שקועים בעצמנו, ממשיכים מאותה נקודת הלהט
בה הפסקנו אתמול...

25/08/01 ©





היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 21/3/03 5:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ארבל הכרמלי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה