"אני כיבשה שחורה וכרגע אני דוהרת בעדר של המון כבשים לבנות.
אין עליהן כתם אפור. עד כמה שאנסה לחפש סימן קירבה במישהי מהן,
הן פשוט שונות ממני.
לא מתאים לי לרוץ איתן. הן דוהרות כמו מטורפות, ביחד, לאזור בו
יש דשא. ואני דוהרת יחד איתן כי אני רעבה. אבל הדהירה שוחקת
אותי. בא לי לעצור בדרך, להשתטח על איזו אבן או על האדמה הרכה
ולהרגיש את הרוח האביבית הנעימה, מלטפת אותי.
ואולי גם אמצא מקום אחר עם דשא. אלך לי לאיטי לכיוון אחר. בלי
להיתקל בתחת הלבן של הכבשה שלפני, בלי שמישהי אחרת תדרוך עלי.
באזור הבקעה, המים היו אמורים להתנקז אתמול. ירד המון גשם. אלך
לשם. ברור שאלך לי רעבה יותר זמן. אבל זה גם יותר זמן איכות.
אולי, מי יודע, אפגוש כבשים שחורות בדרך.
אומרים שכבשים שמסתובבות לבד הן טרף קל לזאבים. אבל מצד שני-
מאיפה הזאבים ידעו שאני פה? אם כל העדר נמצא שם? אני לא עושה
יותר מדי רעש.
ו... הו! איזה יופי! באמת יש שם מים, ויש שם המון דשא! ופרחים
ובלגאנים!
איזה יופי.
היי... מה עדר הכבשים הלבנות עושה כאן? הן בכל מקום! זה לא
האדר שלי... הי! הן אוכלות לי את כל הדשא!
חכו!!! ח כ ו ! אני באה! זונות!"
הכבשה הנ"ל חוסלה באכזריות ע"י זאב משוטט רגע לפני שהגיעה
לגדות הנחל. |
