הילד מסתכל עלי מרחוק, הוא נראה קצת מהוסס. נראה כמו סתם ילד
תמים, אבל אסור לקחת סיכונים במקרים האלו. הבית שמאחוריו הוא
הבית הכי מסוכן בכל הכפר. ירו עלינו משם כבר עשרות פעמים בחודש
האחרון. אסור להרוס אותו בגלל ההסכמים המזויינים האלה. הילד
באמת נראה בסדר גמור, רק קצת עייף, אולי רעב. אבל אסור ליפול
בפח שלהם. מאחוריו רואים את קנה הרובה מציץ מהחלון של הבית.
הילד מרים אבן וזורק עלינו. אבל אסור להגיב. הוא צועק, 'אמא
שלך מזדיינת עם ערבים!', בעברית מבולבלת. הידע שלהם בשפות
משתפר, אולי דווקא יש שם סוג כלשהו של השכלה. הילד מרים עוד
אבן וזורק אותה לכיוונינו, האבן פוגעת לי בקסדה ונופלת על
הקרקע. הוא מחייך ומרים עוד אחת, הפעם הוא כבר יותר מדוייק,
כמעט ופוגע לי בכתף. אני רוצה להוריד את הבן זונה, לרסס לתוכו
מחסנית. אבל אסור. נהלי פתיחה באש. בכלל, הוא רק ילד.

עוד אבן מהכיוון השני. ילדים בני זונות, צריך לזיין להם את
הצורה. אבל אסור בינתיים לירות. הילד מרים עוד אבן גדולה וזורק
אותה, הפעם היא גם פוגעת לצביקה בכתף. 'לעאזאזל!' הוא צועק,
'מי שולח אנשים נורמליים לעשות מילואים בעזה?!'. אני רואה
בעיניים שלו שהוא רוצה עכשיו להרביץ ריצה ולדפוק מכות רצח לילד
הזה, פשוט חוצפה. אבל צריך לשמור על ריכוז, זה בדיוק מה שהם
רוצים שיקרה. הרובה עדיין מציץ מהבית הגדול והמכוער, גוש בטון
נוראי. הילדים חוזרים, הם שישה הפעם, וממשיכים לזרוק אבנים
לכיוונינו. אני יורה פעמיים באוויר, הם לא מתרשמים, את התכסיס
הזה הם כבר מכירים.

הם מתקרבים לאט לאט עם עוד אבנים וממשיכים להתגרות בנו. הילד
הקטן צועק משהו בערבית, גם הוא בטח התכוון להגיד 'אמא שלך
מזדיינת עם ערבים'. כל הילדים האחרים צוחקים. הכוונת של הרובה
עדיין מציצה מהחלון של הבית המכוער. הם יודעים שאסור להם לירות
ראשונים. המצלמות מוכנות, רק מחכות לנו. מחכות שנירה. הכתבת
הבלונדינית של ה-BBC שותה כוס מים ומחכה לתפוס אותנו מרססים את
הילדים הבני זונות, לא יהיה אכפת לה לשבת ככה כל היום. חם,
מתיש, אנחנו עייפים, והילדים האלה מעצבנים נורא. לצביקה עדיין
כואבת הכתף.

עשר דקות נסיעה מכאן יושבות שנים-עשר משפחות, ביישוב מבודד. הם
מוקפים בשלושה מחנות פליטים, באלפי ילדים נודניקים כמו החבורת
מופרעים שזורקת עלינו אבנים כרגע. כל משפחה כזו היא צרה צרורה,
כל משפחה כזו היא עוד כמה אבנים שצביקה חוטף בכתף. עכשיו גם לי
זה כואב, הם פוגעים לי ברגל, ילדים בני זונות. הכתבת הבלונדה
דווקא נראית די טוב היום, אבל כבר קשה לשמור על שקט מול הילדים
האלה. אנחנו יורים על הכביש, הילדים נרתעים אחורה אבל לא
מושפעים במיוחד. קוראים לתגבורת שיבואו לעזור לנו, זה לא
הילדים שמדאיגים אותנו, זה החמאסניק ההוא בגוש הבטון המכוער.
הכתבת הבלונדה מחייכת אלינו. טנק יורה פגז לתוך הגוש בטון, אבל
אנחנו חוטפים אש בחזרה. עוד פגז לבניין, ואז אנחנו מבינים שזו
הכל מלכודת. הילדים ממשיכים לזרוק את האבנים, ומהסמטה מגיחים
שלושה ערבים במסיכות שיורים את האש החיה. הטנק ממשיך לירות,
חבורה של שיריונרים מפגרים, בבית הזה יש נשים וילדים, המחבלים
בחוץ! הכתבת הבלונדה מצלמת אותי עם הרובה. אחד הילדים צועק
ומשתטח, בן זונה, אפילו לא ירינו לשם!

המשפחות ביישוב הקטן הולכות לישון בשקט ובבטחה. הילד בן ה-14
מת. הכתבת הבלונדה פוטרה מהעבודה. צביקה עכשיו צמח.