אני זוכר את הפעם הקודמת שזה קרה , זה היה שלושה ימים אחרי
היום הולדת שלה. הם התווכחו ביניהם מי יהיה זה שיחליט ויתעלמו
ממנה לחלוטין , אמרו שהיא לא מספיק בוגרת למרות שזה לא נכון.
באותה תקופה לא הכרנו הרבה זמן ולפעמים הרגשתי כאילו היא זו
שמבוגרת ממני בשש שנים ולא להפך. אמרתי להם והם לא הקשיבו וכך
נותרנו רק שנינו מנותקים מכל החלטה שהם יקבלו .
זה לא הפתיע אותי כשהם החליטו שהם רוצים שינוי , שזה פשוט לא
יכול להימשך כך , זה לא כאילו הם ידעו מה לעשות , אבל זה נראה
להם נכון לתת למישהו חדש לנסות . ההורים שלה תמיד היו מתווכחים
על השינוי הזה , היה להם הרבה יותר קל לקבל את העובדה שאני
מבוגר ממנה , מאשר להיות אדישים לשינוי ההוא.
הכל היה נראה שלו לתקופה ארוכה , מדי פעם היה קורה משהו שהסב
את תשומת הלב שלהם לאותו שינוי , כאילו שהם ידעו שהם לא היו
צריכים לבחור בו אבל לא הייתה להם ברירה. לא היה מישהו אחר
יותר טוב שיבוא ויגיד שהוא מוכן לעשות הכל בשבילנו. היינו
מאושרים יחד , עוקבים אחרי החיים שלהם , המשעממים , מרוצים מזה
שאנחנו מאוהבים ואף פעם לא נהיה כמוהם , לא נאבד את התשוקה ואז
מישהו עשה טעות . אני לא זוכר בדיוק מה זה היה , אבל דברים לא
חזרו להיות אותו דבר , לא רבנו ככה כל הזמן הזה , גם באותה פעם
שלא יכולתי להיות איתה ואז זה שוב קרה.
הפרעות התחילו וקראו לה לעזור להם להפסיק את זה , ראינו אחד את
השני פחות ומסביב כולם התחילו לדבר על שינוי , שהוא לא היה
בחירה מוצלחת ושצריך לבחור מישהו יותר טוב. היה אזרח אחד שבאמת
היה מודאג , אמר שהוא מוכן לעזור להם להציל את המצב , שהוא
יודע איך, אבל הם לא הסכימו וכל מה שהדאיג אותי זה היא , לא
ראינו אחד את השני עד למועד הבחירות .
תמיד הייתי יכול להתייעץ איתה . ישבנו שם במשך שעות ודיברנו ,
אמרתי לה שאני לא יודע מה לבחור , שאני לא יודע מה לעשות. היא
הסתכלה עליי ואמרה לי שהיא בחרה כבר. היא  השאירה לי מכתב
ואמרה לי לפתוח אותו אחרי שיתקבלו התוצאות.
אז נכון שלזה שבחרו בו יש את אותו שם כמו שלי אבל כשעמדתי שם
עם המכתב שלה שאומר ששנה וחצי זה הרבה זמן, לא הרגשתי כמו
מנצח.