אני זועקת, זועקת אליך ומבקשת יותר מידי כפי שהוכיחה לי
המציאות. יותר משאתה מוכן לתת.
בפעם הראשונה שבה העזתי באמת, להפיל את כל החומות, לפרוץ את כל
אותם המחסומים, לעמוד בפניך עירומה משקרים וממסיכות, נכוותי.
באותה הפעם כשחשפתי הכל ולא השארתי דבר ליד המקרה, נזרקה בפני
המציאות הכואבת.
אומרים שאהבה ראשונה היא כזאת - אחת בלתי מושגת. עוד אומרים
שאהבה ראשונה היא זאת שהכי כואבת. ויש שאומרים: אהבה ראשונה -
אין בה באמת.

ולמרות שכל המחשבות שמתרוצצות להן בראשי מודיעות בבירור - אני
לא מתאימה לך, אנחנו שונים מידי בדרכי המחשבה, באמונות, ביחס
שלנו לחיים ואחד אל השני, וכל מה שעשיתי או בחרתי בחיי כל כך
שונה מבחירותיך שלך.

כל כך כואב שכדי להיות איתך אני מנסה לאבד את עצמי, מנסה ומגלה
שזה הקורבן האחרון שלא אקריב. יש שיגידו שאם כך - אין זאת אהבה
אמיתית כלל.
אבל אני מוכנה להסביר, קודם כל לעצמי ואז להם, אני לא מוכנה
לאבד את שגרם לי לאהוב אותך.
אני לא מוכנה לאבד את אותה התמימות שבי שגרמה לי לראות אותך
באור כל כך רומנטי, הבטחת לי שאם אי פעם אהפך להיות כמוך רק
כאב וצער יהיו מנת חלקי.
מה זה כבר משנה? האם זאת איננה המציאות שלי בכל מקרה?

ומנגד עומדת לה העובדה - אליה התחברת והיא, היא בדיוק כמוך.

היא, שלא יודעת איזה מזל יש לה.
היא, שמוכנה לזרוק סתם כך את כל מה שהייתי נותנת הכל לקבל!
לפעמים אני כל כך רוצה לצעוק עליה, לצעוק ולומר לה "יש לך הכל,
תעריכי!", "יש לך את מה שאני לעולם לא אשיג!, יש לך את היכולת
לחשוב כמוהו, את האפשרות להבין ולעודד אותו גם במצבים הכי
גרועים שבהם הוא נמצא, יש לך את היכולת להבין אותו כי את בדיוק
כמוהו, השתמשי בזה כדי לגרום לו להיות שמח לא כדי להרוס
אותו!"
מתי תביני שהוא כל כך אוהב אותך?
כל כך אוהב אותך , שמצב הרוח שלך הוא הדבר היחיד שמוליך את מצב
הרוח שלו.
כל כך אוהב אותך שמילה אחת ממך יכולה לעשות לו את היום.
כל כך אוהב אותך שרק המחשבה שאת עצובה או פגועה יכולה לשבש לו
את החיים.
כל כך אוהב אותך, כל כך אוהב אותך!
כל כך אוהב אותך...

אבל אותי אתה לא אוהב - "לא ככה" אתה מבהיר בעדינות. ואני
מוכנה לסבול את הרחמים האלה, אני שכל חיי סירבתי לקבל משכמותם.
אני שהגאווה שלה הייתה לה לרועץ, אבל לא הייתה מוכנה לוותר
עליה. אני זאת שהבטיחה לעצמה לא לחקות לעולם אף אחד, שהבטיחה
שאינדווידואלית היא תהיה-כל כך רוצה להיות את רק אחרת!

את שלא תגרום לו סבל, אלא רק תיתן לו את האושר שהוא ראוי לו!
את שהיא אני. את שהיא אחרת.

הכל אני רוצה להעניק לך - אבל כמו שאמרת לי פעם "אפילו מטר של
אוויר לא אתן לך לתת לי". אין לי הרבה ברירות, ובוודאי עכשיו
אחרי שסתמת את הגולל אחרי הדלת האחרונה - מנעת ממני את הצורך
הקיומי הזה של לשמוע את הקול שלך כל יום.

אתה הופך להיות כמוהה מאחר והבנת כי לא תוכל להציל אותה
מעצמה.
אתה עומד להסתגר בתוך עצמך ולשקוע באותו דיכאון, באותה קליפה
שרק אתה והיא מכירים ומבינים.
התיסכול שלי רק גדל מיום ליום משום שאני אעמוד מנגד ולא אוכל
לעזור לך - הרי מאות פעמים אמרתי לך: "מפחיד אותי, מפחיד אותי
לחשוב שאני לא אוכל לעזור לך כשהכי תצטרך, רק בגלל שאני לא
מבינה אותך". הודת באכזריות שבמעשה אבל לא הסכמת לוותר עליו.

ואני, הדבר היחיד שנותר לי לעשות, הוא לגווע לבד מבפנים, לחשוב
על חיים שלמים בלעדיך. המילים האחרונות האלה שאמרתי לך: "אני
אוהבת אותך" אומרות לי את הכל, לא יודעת אם גם לך. הייתי רוצה
לספר לך שהן אומרות גם - אני אחכה לך כאן כמה שצריך, הלוואי
ויכולתי להציל אותך, אבל אין לי את הכלים להציל אותך מעצמך. הן
גם אומרות שאתה צריך להיות חזק, כי אני יודעת שתצא מהתקופה
הזאת, כבר התגברת על גרועות יותר, אבל רע לי לדעת שאני לא אוכל
לעזור.

אני אוהבת אותך.

אומרים: שאהבה ראשונה היא כזאת - אחת בלתי מושגת.
יש שאומרים: אהבה ראשונה - אין בה באמת.
ויש שאומרים: אהבה ראשונה - היא זאת שהכי כואבת.