[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








They made me crawl, and I did, but before I noticed I was
down to no were, it was not a pretty sight. I was down on
the ground, with my hands behind my head, and I felt
nothing. They loath in my face punch my back beat my brains
out with their feet, and I didn't say a thing. I felt
nothing.
After a while they left and leave me to drown in my own
misery.
But I felt nothing, nothing at all. I couldn't understand
it, for the first time in my life I couldn't understand me,
and it didn't bothered me too much. Something was happening,
something inside me was too big to stay in, and it burst out
of me like rain, some sort of energy that I just couldn't
leave inside, no longer, no more. And I loathed, like I
haven't loathed in a long time. This freedom I felt was so
unusual and so refreshing.
Now I know some of you may think that I'm a total idiot and
others may think that I've lost my mind, but they're wrong,
although I know there is a bit of troth in every opinion,
but I'm not willing to discuss it right now.        
However as I was lying there on the ground with all this
shitty browses I had, I felt free, I felt no pain. After a
while soft, gentle rain started falling on my face, and I
knew it was a beginning of a new tomorrow.
I can't remember how but I managed to get up on my feet,
and I walked, I walked mils an hour, somewhere in between
one house to another, one street to a different one I lost
counting. The moment my thoughts got back to my head I
stopped walking, opened my eyes wide and the fist thing I
saw was the sunrise, it was beautiful, the gentle colors of
the bright blue sky with a little bit of white in them and
the golden bright yellow of the sun with just a little bit
of pink. I was amazed, I don't think I watched the sunrise
much lately or maybe ever. It seamed like a brand new
world.
My feelings slowly started to come back to me, and I felt
tired, slowly this feeling became exoustion. 'I have to find
some place to crash in' I thought. Down the street there was
an old house, it was abounded for years. When I went in I
saw a little room with an old bad, something that seemed
like a couch was standing in one of the corners, it looked
like an old man praying for fast unpainful death, a little
desk with some candles was standing beneath the closed
window. Without thinking too much I feel on the bad and I
slept like a baby, no even baby's don't sleep that well.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מצולם בLong
Shot בתאורת
High Key.
הדומיננטה
בתמונה היא
הבחור עם היין,
והקומפיזיציה
מרמזת על
גורליות ועל
חשיבות הרגע.

שלמנאסר מבצע
ניתוח שטחי של
המיזנסצינה של
"הסעודה
האחרונה".


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/3/03 12:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אפוקליפסה עכשיו

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה