|
היום בבוקר פגשתי ברחוב איש מוזר...
הוא לא מכיר אותי, אבל חייך לי בחיוך רחב
למה? על מה?
בלי סיבה?
בחנתי אותו בעיניים ביקורתיות
ושאלתי את עצמי: למה הוא חייך?
והשאלה נשמעה באנאלית
בעולם בו שוררת גישה רציונלית
עליתי לאוטובוס
והנהג לא הסתכל על החודשי- חופשי שלי
הוא הסתכל עלי - אל תוך העיניים
למה? מדוע כולם מחייכים?
כבר שניים!
הגעתי לעבודה
ושם כולם חייכו ופירגנו לי
מה הם רואים? למה מפרגנים?
זה מוזר... אבל נעים...
אני זוכרת את עצמי - מחייכת בבית הספר בכיתות הקטנות
אז...
תמיד שאלו אותי: ילדה, למה את מחייכת? יש לך בעיה?
הבנתי שמשהו אצלי לא בסדר.
הפסקתי לחייך...
היום אני מבינה... מאיפה זה בא...
כל היום מחייכת לאנשים ברחוב
מול הראי מתייפיפת- ושוב מחייכת
וכך מחזירה לעצמי את החוב... |
|
|
בוקר טוב רחל,
הגיעו התוצאות
של הבדיקות שלך.
אם את רוצה את
יכולה לנסוע
בקיץ לצ'רנוביל,
סרטן כבר יש לך.
מתוך ספרו של
ד"ר אפרוח ורוד,
"כיצד לבשר
לפציינטים
בעדינות רבה ככל
האפשר שיש להם
סרטן" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.