לפעמים הדמעות פשוט נופלות
ואת נזכרת במי שרצית להיות
משרבטת מלים קרות על דף חם
משחררת כעסים על אנשים מזדמנים

הפחד להיות לבד
הוא לא פחד הגיוני
נגעת בו כל חייך
אז למה הדמעה?

צמאה ונושרת
נעצבת ונעלמת

החלון סגור
אך העולם חודר פנימה
שקט ומלא ברעש משאיות
רחוב ללא מוצא
או שאולי זו אני.

כל מילה שנכתבת
סותרת
כך בנוי העולם
פרדיגמה מתמשכת
של דת ושנאת חינם

נגיעה אחת
מרפרפת על עור יבש
פוחדת
נרתעת
נעצרת רגע לפני הכוויה מהאש

מלטפת כאב חדש
נזכרת
זועקת, מחפשת,
רוקעת ברגליים יחפות.
נרדמת.