יקר שלי.

אני לא יודעת למה אני כותבת. אולי אני פשוט חייבת להוציא הכל
ביחד החוצה, פעם אחת ולתמיד. לא בשיר עם מסרים סמויים, לא
במכתב עם פסיכולוגיה הפוכה של "אני לא רוצה" אבל אני כן...
אני רוצה שתדע מה עבר עלי כשהלכת, עד כמה זה היה יותר מדי.
ולמה אני כל כך לא קיימת בלעדיך.
הלכת ולקחת איתך הכל!

הכול התחיל כשחזרתי מהטיול ההוא. כל כך רציתי לספר לך מה קרה
שם. איך אני קרועה מבפנים. למה אני כבר לא יכולה לנשק או לחבק
אותך. אבל לא הקשבת לי, הייתי עושה הכול כדי שתדע עד כמה קשה
זה היה! אבל אתה התרחקת...
ואז עם סיום הלימודים, נשארתי לבד. והמחלה הארורה הזאת הופיעה,
ושוב לא יכולתי לספר, ואתה התרחקת עוד יותר... ועם המחלה נעלמו
לי כל האנשים, והופיע העצב הנורא הזה. ולמרות שאותך הייתי הכי
בעולם צריכה לידי, ליד המיטה שלי כשהמחלה הרגה אותי, ליד גופי
כשבכיתי כמו ילדה קטנה. כל כך הייתי צריכה חיבוק, שאדע שאותך
יש לי עדיין, שאני לא לבד. אבל אתה... עיוור! אתה כל כך
עיוור!!! איך יכולת ללכת בזמן הכי קשה בחיים שלי? איך? איך לא
ראית שאני מתפרקת? שהשחור מתחת לעיניים שלי גדל מיום ליום,
מחוסר שינה, מחולי, מכאב, מדמעות...?
איך לא ראית שבכל פעם שנפגשנו הדמעות היו ממלאות את פני, ואני
שותקת, מחכה שתשאל "מה קרה?" מחכה שתתעניין! אבל אתה... כלום.

והלכת ממני. והשארת אותי בלי כלום. עם הצלקת הנוראה של אותו
טיול ארור. עם המחלה. עם הכאב הנוראי הזה... עם הכישלון בכל
דבר, עם הריקנות, עם הלבד. הלכת ואחריך הלכו כל אלה שטענו שהם
חברים שלי.
והמחלה הארורה הזאת, הביאה עלי כל כך הרבה אסונות. את היקר לי
מכל איבדתי - אותך ואת הריקוד. ואז את החברים, ואז את ההצלחה
בכל דבר, אז את עצמי, את היכולת לנשום, את הרצון לחיות.
ולמה נדמה לי שאם תחזור הכול יהיה שוב טוב? מה אומר לי שאתה
תבין למה המחלה הזאת מפוררת אותי מבפנים כשם שמבחוץ?
למה אני כל כך רוצה אותך?
אני צריכה לשמור את כל הכוחות בשביל להלחם במחלה, ולא בשבילך!
אבל אני לא יכולה. אולי כי אני יודעת שרק אמונה ואהבה יבריאו
אותי...

ואני רוצה לרקוד שוב. איתך או בלעדיך, אני אעשה הכול כדי לרקוד
שוב.
ואתה אפילו לא יודע שאני אינני חצי ממה שהייתי כשהיינו ביחד.
אני כלום.
אני פשוט כלום ואני מעדיפה למות מלהתגעגע אליך, למות מאשר לא
לרקוד שוב לעולם.

ואתה לא שומע, לא יודע. לא קורא את מכתבי, לא שומע זעקותיי.
אתה אטום, כי אני חסרת אומץ. ואני חסרת אומץ רק בגללך...