"ביי מתוקה" אמר וחייך אלי את החיוך המסתורי והמוכר הזה שלו .
אני משערת שבאותו רגע גם אם יכולתי לראות את האמת, פשוט לא
רציתי ההרגשה שכשהוא איתי הכל יסתדר והחיים יחזירו לי חיוך
דרכו ודרך המעשים השנויים במחלוקת החברה אך הנפלאים שלו
בעיניי עשתה לי הכל...אהבה כזאת אני משערת שלא הייתה לו-
מוזרה, צעירה, משתנה, קרובה אבל מעבר לכל אמיתית .
בפעם הראשונה שבאמת לא הרגשתי טוב עם זה היה כשאמא חשדה, אבל
זה מה שקורה עם אמא פסיכולוגית זאת העבודה שלה להסתכל על
הבעיות והמוזריות של אנשים אחרים במיוחד במשפחה שלה , כך או כך
היא הפסיקה עם השאלות והתחקירים הדפוקים מהר מהצפוי, כל כך
מהר שבדיעבד זה עושה לי צביטה איומה בלב כמה שלאמא
הפסיכולוגית שלי היה אכפת מהבת היחידה שלה .
למרות כל הדברים אני בשלי - מאוהבת - לא מבינה איך לא הסתכלתי
עליו בצורה כזאת עוד קודם, הרי הפרש הגילאים אפסי לנוכח האהבה
והתשוקה העזה שלו אלי הרי איך אומרים all you need is love
פשוט ככה...
הסוף התחיל ביום רביעי, יום מלא קסם בכל שאיפת אוויר או שחטה
של בי.די מלוכלך, יום של שקט מסתורי כמעט כמו החיוך שלו, או
לפחות איך שראיתי את אותו חיוך שמונה חודשים קודם לכן, שמונה
חודשים מאז שאני מסתכלת עליו אחרת ובמקום אותה דמות שהוא היה
בשבילי הוא נהיה הנסיך על הסוס הלבן שלי .
חזרתי הביתה כולי כעוסה על שפריץ בוץ שחטפתי מאיזה משאית
מזדיינת שעברה לידי והרסה לי את היום האידיאלי הזה אבל בשניה
שנזכרתי שהיום אנחנו הולכים לחגוג שמונה חודשים לקשר הקסום
הזה שלנו, באותה השניה שכחתי את המשאית את הבוץ ואפילו את
המורה הסוטה המפגר הזה שלי ששם את היד שלו על הכתף שלי ותפס
ושיחק ליבחזייה כאילו שלא שמתי לב זה מה שמחרמן אותו
שיהיה בריא...בעצם שימות כבר דקת המחשבות הזאת הובילה אותי
בהליכה אוטומטית אל החדר שלי נכנסתי והרגשתי מישהו מאחורי
הוא תפס לי את הידיים מאחורי הגב ומיד ידעתי שזה הוא קצת
נבהלתי אבל החיוך שעלה על פני באותה שניה היה בלתי נמחק -כך
לפחות חשבתי- לא הבנתי למה בדיוק הוא עושה את זה כי זה
קצת כאב לי אבל חשבתי שהוא בטח נרגש לכן הוא אוחז בי חזק הוא
קירב את פיו אל פני ובתמימותי חשבתי שהוא בא לנשק אותי אמרתי"
מה אתה עושה ? כולם בבית אם אמא..."הוא קטע אותי בקול חד
וכועס "תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב אני לא יודע באיזה סרט י ם
את חייה אבל אני לא אוהב אותך, לפחות לא במובן שאת אוהבת
אותי ואני בטח לא מוכן שתהרסי לי הכל הבנת ? בלי פתקים בלי
לכתוב לי מסרים עם הקצף גילוח בלי תחתונים שלך באוטו כלום! מה
שהיה בינינו נגמר נגמר זאת הייתה מעידה שלי ואני בחיים לא
אוכל לפצות אותך על כזה דבר אבל את חייבת להבין שמה שנגמר
נגמר" הרגשתי את החנק המוכר הזה בגרון את הדמעות המעצבנות שאני
לא רוצה שיצאו אבל חסרת אונים מול כוחן וברגע שפתחתי את הפה
הן כולן פרצו "מעידה...אתה אומר שאני מעידה?! "כאן כבר הייתי
על סף צעקה הוא שיחרר אותי מאחיזתו ונפלתי על המיטה כשדמעותיי
מרטיבות אותה שכבתי שם שבורה לחלוטין והוא יצא לו לחיים
הרגילים שלו מבעד לדלת חדרי שאותו הכיר כל כך טוב והשאיר אותי
ככה .
איך הוא יכל איך הוא יכול לעשות כזה דבר למישהו
ועוד לבת שלו?! |
