כשתקראו את זה כבר לא אהיה בחיים
אני רוצה לדבר על משהו אתם יודעים
זה קורה במיוחד כשאנשים מדוכאים
כשהחיים כבר לא שווים
כשאין בשביל מה או למי לקום בבוקר
כשאתה מרגיש שאתה לא יכול להמשיך ככה לבד
כשכולם מסביבך עסוקים בדברים אחרים
ומתחילים לצאת אל העולם, ואתה עדיין לא מוכן לזה,
לצאת ולהסתכל על העולם האמיתי,
איך שהוא בלי מגרעות ובלי יתרונות
אמיתי, שלם ואחוז בחומרניות יתר, בלי רגש או אהבה
הכל יותר מדי מאכזב.
אתה קם בבוקר מתיישב על המיטה ולוקח ת'עיתון ליד
ורואה מה קרה ומה יהיה והכל אותו הדבר
נערה נאנסה, תהיה מלחמה, אלימות ברחובות
והיתה תאונה, איש נרצח ואישה התאבדה
ובעצם אתה יכול להבין אותה - את האישה.
בטח גם היא כמוני קמה וראתה שאין כבר, אין, הכל נגמר
או שזה רק מתחיל, אני לא בדיוק יודע די כבר נמאס
להיות נחמד, להגיד 'שלום' בצביעות גמורה,
לחייך לכל ילד או אישה זקנה
להרים זבל מהרצפה כשאיש שלא אכפת לו
זרק לפני שניה.
לא כבר אין כלום בפנים, אני לא מרגיש
כבר לאף אחד לא אכפת מהעולם שלנו?!
אני רוצה שהעולם יהיה טוב יותר
אבל יש כבר יותר מדי
אני כבר לא אחיה לראות עולם טוב יותר
אני הולך לעולם אחר
לחיים יותר טובים, לעננים ולכוכבים
למלאכים ולגן עדן אולי שם כבר למישהו אכפת
אולי?


כתבתי את זה לפני המון זמן, למעשה לפני כמה שנים כשידיד שלי
התאבד ובדיוק באותו שבוע גם החבר הראשון שלי נרצח. מצאתי את זה
בין כל הבלאגן שלי בחדר ואני מאמינה שזה עדיין מתאים למצב של
היום