טוב,
אז זהו.
הגיע הסוף לסיפור שלי פה.
זאת מן פרידה כזאת שהייתי צריכה לעשות לפני 10 חודשים בערך אבל
לא יצא לי...

אז אחרי כל התלונות על החיים הלא-פיירים-האלה.
מצאתי אותו.
האחד, היחיד והמיוחד שאין שני לו והוא רק שלי.

לא יודעת איך להסביר את זה
זה באמת פשוט פתאום בא, בלי שום התראה מוקדמת...
ואחרי חודש אומרים את שלושת המילים האלה...
וככה עובר הזמן וזה רק נהיה טוב יותר.

אהבת חיי.
שתמיד תהיה שם (בתקווה).

הוא אכן מושלם ויותר מזה.
אז כשאין על מה להתבכיין-אין על מה לכתוב כי הדיכאון מביא
ליצירה (זאת הרגשתי כרגע ואין ויכוח)

אז "שלום עולם אכזר"- כמו שאומרים לפני פרידה גדולה שכזו...

הייתי מפרטת את כל המעלות הטובות שבו כי באמת יש הרבה כאלה
אבל בקצרה-

הוא לא נבהל כשצוחקים איתו על חתונה.



אז להתראות בחגים ובשמחות.
מקווה שנהנתם מהנסיעה....