זה שוב נגמר
עוד לפני שזה התחיל
כל עולמי מוחרב
ורק בגלל מחשבה אחת.
כנשר איתן ויפה עשני
היכול לפרוש כנפיו בעוצמה,
להתעלות מעל כל מצוקה
כנשר הזה את רגשותי עשני.
כרוח נושבת עשני
במדבר חופשיה, ללא הפסקה
הממשיכה את דרכה , לבדה.
כרוח הזו נפשי עשני.
כסלע גדול עשני,
בפסגת ההר כובש את מקומו,
לא ברגש אלא בגאווה כוחו
כסלע הזה את רוחי עשני.
כמים עמוקים עשני,
חופשיים לעזוב וביחד תמיד יהיו
המכילים בתוכם עולם ומלואו
כמים האלה אותי עשני.
ואם לא, לפחות את בינתי קח
וכל כאבי וכל צרי ימוגו
רק לאושר הטיפש מקום יותירו
ואם את בינתי תשאיר הרגני,
כי אין חזק ככאבי. |
