רק רציתי לכתוב לך שאני מתגעגע.
רק רציתי ליידע אותך שאני עדיין אוהב.
רק רציתי שתדע שאני רוצה רק אותך.
רק רציתי להודיע שכואב לי.

כתבתי כל כך הרבה, אבל אני לא יכול להפסיק.
אני חייב מקום לשפוך את הרגשות שלי, לבכות על זה שהלכת ממני.
היום דיברתי עלייך וכאב לי כמו פעם.
ניסיתי לשכוח אותך, אבל לא הצלחתי.
התעלמתי מהכאב, אבל ידעתי שזה יבוא מתישהו ויחזור אליי במכה.

זה חזר.

כואב לי ואני מתגעגע, הלב שלי מרגיש כאילו דוחפים אותו חזק חזק
אחורה, ואז מושכים מלמטה, אבל כואב כזה, עם צביטה. חזקה.

אני מקווה שלא שכחת אותי, שתזכור להתקשר אליי. שאולי תבוא כל
הדרך משם ותפתיע אותי בבית. אני יודע שאני אחכה לך. גם אתה
יודע.

אמרתי לך שכשתחליט מה אתה רוצה לעשות, תתקשר אליי. תחליט כבר!
תחזור אליי. אני לא יכול בלעדייך.
אני כל הזמן נזכר ברגעים היפים והכיפיים שקרו לנו. אני לא אמצא
מישהו כמוך, שכל כך נהניתי להיות איתו, לבלות בחברתו. לצחוק
ולבכות אליו. לספר לו מה רגשותיי אליו ולהיות אני. בלי לפחד.
בלי לחשוש שתדחה אותי.

אני רוצה אותך. אני לא יכול בלעדייך. אני אוהב אותך.
תחזור, בבקשה תחזור.