|
לאהבה צמאה נפש האדם
ויום אחד הוא קם
ומגלה שאיננו אוהב בלב
או שאהובתו הפנתה עורף
או שהנסיבות לא מאפשרות לאהוב
ואז... מגיעה העת לעמוד על-פי תהום
בלי שביב של תקווה
כאשר על פני החיים רובצת אפילה.
ואח"כ באה אהבה חדשה
אשר קוראת דרור אל הנשמה
אך מאידך, כולאת אותך לתוכה
ומילה קטנה מפי אהובה
גורמת ללב שוב לנתר בתשוקה
והרצון לחיות הופך שוב לתאווה.
30/06/02 ©
מצגת השיר:
http://www.angelfire.com/poetry/arbel2/aavabemahzoriut.pps |
|
|
לקח לי חמש שנים
להגיע, חתיכת
דרך, הא?
לאה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.