[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שכבנו ככה כתמימים
מיוזעים ומחויכים
הרגשתי טוב עם עצמי ואיתו
והוא ניראה קצת מכונס בתוך עצמו

הוא הביט בי וליטף את פניי
חשבתי שהנה מצאתי את אהבת חיי
ואז הוא הסביר לי
כמה הוא מתוסבך וטרוד
כמה שהוא לא רוצה בי לפגוע

הוא דיבר ודיבר
וידעתי לאן הוא חותר
לא רציתי להאמין ששוב
נפלתי לתוך מערבולת של שקרים
זו לא את זה אני

החיים קשים והימים עוברים
בכיתי שם בחשכה הוא לא ראה
לא רציתי להראות לו שאני חלשה
אחרי שבוע קסום
הוא הראה לי את הצד האפל שלו
כזה שנגמר אחרי לילה אחד
וכבר אין אור בקצה המנהרה







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לאחרונה אני
עסוק בגן החשמל
עם לקוחותי
הנאמנים, ואין
פנאי בידי לגלוש
לעיתים קרובות
באתר הבמה
החדשה.

עם זאת, בכל פעם
שאני נכנס, אני
מוצא סלוגן פרי
עטי כבר בדף
הפתיחה.



אני לא יכול
להחליט אם זו
דרכם של אנשי
האתר לומר לי
שהם מתגעגעים
ורוצים שאחזור
לפרסם סלוגנים,
או שסתם שלחתי
יותר מדי כאלה
בשנה האחרונה.









אולי פשוט תשימו
שלט, אפרוח
ורוד, תחזור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/3/03 12:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קרן דובינסקי

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה