מתבודדת כאילו כבר אין מחר
חושבת והכל בטעם מר
יודעת שצריך לשנות את הכל
יודעת שעוד מעט אפול
מרגישה חוסר אונים
אולי יותר טוב יהיה שם בעננים

כל כך הרבה דברים רציתי לאמר
ולא יוצאות לי המילים
הנפש נסדקה לאלפי רסיסים
הלב מפרפר לו בין חיים למוות
מנסה להחיות אותו ברגעים קטנים
שמעלים לי חיוך קטן על הפנים
אבל רק לפעמים

מקשיבה לכולם הם מדברים ומדברים
לא מצליחה להפנים את מה שהם אומרים
מתי לי יקשיבו בעניין רב
ולא ישפטו אותי כאילו כבר יודעים במה מדובר
כל עניין לגופו ככה אני רואה את זה

אנחנו חיים פה רק על זמן
כי מי יודע אם נהייה פה מחר