אוטובוס, שניים
קצת קר לו
ידיה נוקשות
ראש פוגש כתף (אולי לעיני רוב זה חסר משמעות...)
וכבר אין זה משנה מה קדם לזה
כי היו מוות ואסון וגם חיים ושמחה
אך כבר אין זה משנה
כי עלו השניים לנקודת התצפית
ושם, תחת אפס חמלת הגורל
נאהבו
ולענייננו...יד פוגשת גב
ואם כבר אז נהיה חמים יותר
הרי שכבר מצאנו את סיבת היותנו
ונחיה ונמשיך
ומחר, אין זכר
כי ירדו ממרומי תצפיתם
ושבו והיו כשאר האדם

וכל מי שהיה בודד
ובנאהבים צפה - ידע, כי גם לו מצפה גאולה
ובה אפסות חמלה