שדות נפט עולים באש, ואני לוהטת ככבשן.
אני נוגעת בפניך בכריות אצבעותי, נהמה עמומה באופק, הן רטובות.
אני לוקקת את פניך בלשוני, תחילה באיטיות, ואחרי כן מרפרפת
במהירות, טעם של מלח על שפתיי. תהייתי פושטת צורה מתמזגת
בגניחה בלתי רצונית כאשר אתה מפשק את שפתיי בלשונך, ננעץ בי עד
העצם, מטביע חותם קפיצי בתנועה חלקה. עיניי נעצמות. גם תודעתי.
לא לזוז. ירכיי רטובות כל כך, חלקלקות, מתפתלות מעצמן, רוצות
אותך בפנים עוד. ועוד. ילדה קטנה טופפת בין זכוכיות. טפיף
טפוף. רוצות לקבל אותך לתוכי. עוד. היא טופפת בזהירות, היא
מאוד מוצלחת בזה, וגם יש לה מזל. עוד. אתה ננעץ בי בחוזקה על
גבול הכאב המטושטש. הדי התפוצצויות באוויר. אתה נשלף. משתהה.
על הקצה. אני שורטת את גבך, אוחזת בישבנך מהדקת אותו אלי. הוא
סימטרי. גם אני נפתחת אליך בסימטריות, כמו שני פלחים מדויקים.
הדופק שלך פועם בחוזקה. או אולי זה שלי. טילים מונחים פולחים
את בתי המגורים. רובעים שלמים נמחקים. מקדשים עתיקים היו כלא
היו. השמים אפורים מעשן. גם עיניך אפורות כשאתה גומר. אתה
מתגלגל מעלי מרוקן. אני מטפטפת. אתה צוחק בטיפות מלח גדולות.
פסלים עצומים של אריות מכונפים קורסים בשניות, מתכנסים בעצמם
בזויות גרוטסקיות.
זרע הפורענות מתעורר לחיים.
http://www.haaretz.co.il/hasite/images/picGalleryObject/GAL27/baghdad-006.jpg
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.