קצת שעשועים...
בעקבות כתבה על מעלליו של דודו טופז (ראו:
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2489275,00.html
), החלטתי להקדיש לו את הבלדה הראשונה שלי.
אין להן מצפון ולא עכבות,
רק לתת מחמאות ואחר לקוות
שהגמול לא יבוא בצורת נשיקה
או לשון בתוך אוזן, או ביס של תשוקה
אכן, אותו בחור חמד אוהב "להרים",
אך אישה זו "רואה צל הרים כהרים"
אז מה אם הוא קצת חיבק ונצמד
אח! לו היה עושה זאת בצד
למעשיו לא היה קהל
ואז מה הקטע בכלל?
אך -
לדעת רבים ,על אחד כזה לדעת
שאמנם לא כל אחת מייד רוצה טבעת
ובטח לא אחת שהוא יענוד
ואחר כך ילך ויבגוד
אבל בעצם הוא לאף אחת לא הבטיח
להיות שלה לתמיד, לעד, בלי להבליח
להרפתקאות משונות עם או בלי מטרה
שאולי יסתיימו בתחנת משטרה
ועימות עם אחת, מאבטחת
שאולי לה ליטף את התח..
עכשיו הוא מנסה לתקוף את הצלם
שבא לתעד
וחיש הפך לעד,
מתלונן ותובע ואחראי לעוולות העולם
הראה להם את צדקתך דודו, הראה לכולם
והשב בכל דרך מלחמה
עד שתבוא עוד עלמה
לספר עלילות הגבורה
של הבחור הרע והנערה