[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כניסה לחנות מצולמת בשחור לבן. אישה זקנה עוברת עם סל.
עמר נכנס ולוקח ממדף מתחת למצלמה לחם אחיד פרוס. הוא יוצא
מהתמונה שמאלה. אין התרחשות במשך כמה רגעים.
עמר נכנס בחלקו לתמונה מצד שמאל וצועק- "יוגב! יש'ך ת'דבר הזה
של השירותים?". הוא ממתין רגע, נכנס עוד קצת לתמונה. המבט שעל
פניו מביע חכמת חיים עמוקה, תיחכום, שנינות, יכולת מוטורית
מורכבת, זיפים של ארבעה ימים, הבל פה של חודשיים, תספורת של
שמונה שקלים, ג'ל של שבע בעשר, קשקשים של עודף ג'ל של שבע בעשר
וחסך בשמפו של שניים בעשרים וחמש, נחיצות קיומית משמעותית
ורצון להגשים את חזון האדם הנאור. הוא מרים יד כמסובב מולו ברז
רפאים וצווח שנית- "יוגב, קוסססוחתק, יש'ך או לא?". ידו יורדת
בטבעיות לשיחרור שיערת אשך שנתפסה בעובש בין רגליו, ומשם עולה
בקושי למצב בלתי מועיל של היתלות באויר תוך המתנה פיזית
לתשובה. נשמעת צעקה עמומה, ועמר מחליף רגליים, מרצין פניו
ומרים יד לגובה המותן- "נו, הזה ששמים בשירותים, מה אני יודע
איך קוראים לזה?". הוא מסמן בידו תנועת ביטול לעבר ימין המסך
ומסתובב לצאת משמאל המסך כשעיניו נתקלות במצלמה. הוא מחייך
ומתקרב אל העדשה, ולאחר רגע מהמם משחרר צעקה בדיסטורשן שמרטיט
את התמונה- "יוגב! מה יש'ך פה מצלמה?".
לאחר רגע שבו הידהדה ברחבי הקוסמוס התכלית המהפנטת של שאלתו
הנבונה, הוא קורא לתוך המצלמה- "היי!", ושולח יד ומנדנד אותה
מעט, גורם לניתוקים קצרים של השידור. לאחר שווידא שהיא מחוברת
לקיר ושזו אינה מתיחה, הוא מחייך כשימפנזה המגלה ג'וק בטעם
בננה, ומתרחק מעט, מנגב את קצה אפו ומושך יד בשיערותיו.
מאחוריו יוצאת האישה הזקנה עם הסל, ופנימה נכנסת אביבה, לבושה
גופיה בצבע שהיה לבן כשהיתה של אבא שלה חמש שנים לפני שנולדה,
שיערה הבלונדיני השרוף הטבעי בעל השורשים השחורים אסוף בזילזול
קצת משמאל לקצה העליון של גולגלתה השוקקת. היא לועסת מסטיק
ומחזיקה תיק פלסטי קטנטן בידה המעוטרת במגוון טבעות דמויות זהב
כסף ובדיל זול. היא עוברת ליד עמר מבלי להתייחס אליו, והוא
לרגע קצר מסית עיניו מהתחביב האלקטרוני שמצא לו, ושלח מבט אל
ישבנה הצלוליטי. לאחר שהרים גבה ומיצה בשלוש שניות את כל
דמיונו לגבי מין ובנות, חוזר אל המצלמה המום ומנסה להתאפס על
מה שהתחיל לעשות רגע לפני כן. הוא מביט סביבו נבוך ומשרואה
שאיש אינו מביט הוא מתקרב בחיוך ומחל לדבר אל תוך המצלמה.
"האאאלווווו....  קוראים לי עמר ואני חתיך.... איייייימאאאא...
שאאאאאלווווווום....". הוא מתרחק משועשע עד עמקי נשמתו, מחייך
כמו כושי עצום במאסר עולם שמכניסים לתאו בחור צעיר בלונדיני
למעצר לילה.
מימין המסך נכנסת אביבה, הפולטת בשמחה- "היי עמר, מה קורה?".
עמר נכנס לפוזיצית "אהלן בובה", יד אחת נשענת על מותנו ויד
שניה מעסה את הרווח בין אשכיו לחיבור שרוולי המכנסיים. "מה
קורה אביבה?" הוא שואל מתעניין בקול מחוספס. "הכל פסדר", היא
מספקת את הפתרון לקושייתו, ומתחילה להביט סביב בחוסר עניין.
עיניה נחות על המצלמה, והיא מופתעת בתדהמתיות.
"וואי!".
עמר, שכבר הספיק לעבור את השלב האבולוציוני שבו הוא מתרגש
מהמצלמה, נמצא כרגע בשלב שבו הוא מרגיש צורך להשוויץ במשהו, גם
אם לא שלו, לנוכח ברירת המחדל לבחורה בסביבתו, והוא מחייך
ופוצח בהסבר טכני- "יש לו פה מצלמה...". לאחר שאביבה הבינה
ולעמר נגמרו ההסברים הוא מחליט להדגים.
עמר נוטל בידו את כתפה של אביבה ומציב אותה בינו לבין המצלמה,
הוא מרים יד מאחוריה ונוקש על העדשה. אביבה מחייכת תוך לעיסת
המסטיק, כמו פרה הזוכה להפריה מלאכותית מצינור ברוחב כדורסל.
"תגידי משהו, רואים אותך בטלויזיה", מנסה עמר לתרץ את התחככותו
כנגד אחוריה, והיא מביטה לצדדים במבוכה וממשיכה לחייך כשחקן
פוקר מתחיל הזוכה בזוג קלפי שתיים, זוג קלפי חמש וקלף נוסף של
אס. עמר מתקרב אל המצלמה, דוחף בגופו קדימה את אביבה, וקורא אל
תוך העדשה- "שאאאאלוווווום!". אביבה מצחקקת ודוחפת אותו קצת
לאחור. הוא עושה מבט תמים של ילד העומד עם אלת בייסבול ליד
חלון שבור, ומנסה לעורר את יצר הדרמה שלה.
כאפה עורפית מפתיעה את עמר וביניהם נעמד לפתע סיסו, בחולצה
שחורה צמודה, בג'ינס שחור עם חגורה השוקלת יותר מנעליו, עם שתי
שרשראות זהב דקות זו על גבי זו, כשעל שתיהן תלוי סמל זהה של
מגן דוד ובתוכו חמסה. סיסו צוחק בשמחה כאילו לא ראה את עמר
יותר מיממה בקושי, והוא לוחץ את ידו ושולח חיוך זהה גם אל
אביבה, אפילו שלא זוכר את שמה. לאחר מסכת ה"-מה קורה? -בסדר,
ומה איתך? -בסדר, ומה המצב? -בסדר." סיסו מזהה את התקיימותה של
סיטואצית "בחורה במצב עמידה ממושכת" והוא מחליט להצטרף לעמר
בנסיונות ההרשמה של אביבה בכוח מחשבתו הווירטואוזית, ואינסוף
הרבדים של תובנותיו. לפתע הוא רואה את המצלמה, ומיד נתקף בדחף
הבלתי מוסבר להניח יד על כתפו של עמר ולצעוק פנימה "רואים אותי
בטלויזיה!?!". הוא נסוג ומוודא שאביבה אכן משועשעת מהלצתו
המקורית, ומיד שב להרתיע את הפיקסלים בגבריותו.
"אאאאמממם, אני רוצה להגיד...", מנסה סיסו לגבש משפט,
"...אממממםםם...", ומיד מאבד את הרצינות וחוזר לצחוקו הסוחף.
עמר מתקרב ומניח את זרועו מעל כתפו של סיסו, ונשען מעבר לכתפו
השניה, "בית"ר האלופה, אלופת האלופים, לוקחת את גביע אירופה
אמן!", ומיד סיסו מוסיף "אמן! כן, ושהערבים ימותו כולם, גם
כן". אביבה מנופפת בידה מעבר לכתפו של עמר ומיד מתקפלת ומצחקקת
כעולל המגלה את זיקפתו לראשונה.
נכנסים שני נערים לבושים בסריג, עם מכנסיים קצרים, סנדלים
וגרביים, העונים לשמות ממוקה ואחיו דאטו, ונעמדים לרגע להבין
את פשר ההתגודדות.
עמר צועק אל המצלמה "וגם שכל השמאלנים האלה ימותו גם כן!",
וסיסו מוסיף ואף מבאר- "כן, למה בכלל הבאנו אותם לארץ שלנו!".
ממוקה ודאטו עומדים קפואים ומנסים להישאר בפריים. אביבה מנסה
שוב את כוחה בליצנות ומתקרבת לצידו של סיסו, וכשזה האחרון מזהה
את קירבתה הוא שם על כתפיה יד וצועק אל המצלמה- "תראו איזה
כוסיות יש לנו פה במכולת!", אביבה מאבדת את קו מחשבתה הרפוי
מאליו, ומצחקקת בעילום שן. עמר מחייך על סף הזלת ריר, ומביט
בחזה של אביבה מעבר לכתפו של סיסו.
אביבה מתאמצת ומנצלת את כל האנרגיה שנותרה בריאותיה המעסיקות
במסירות את עמר, וצוחקת אל המצלמה "אמא!!", ושוב צונחת אל
ציחקוק בלתי נשלט ששרידי הכבוד העצמי שלה מנסים לייצר במקום
תכונה אחרת שתוכל להרשים בה את איבריהם של סיסו ועמר
לסירוגין.
ממוקה ודאטו עומדים עדיין באותו מקום קפואים כצבי מול פנסי
משאית מאיצה. סיסו מאבד את ריכוזו בפלא הטכנולוגי ומסית את
מרבץ האינטלקט הגולמי שלו להתחלה בנאלית ודלוחה עם אביבה. "אז
מה, איך קוראים לך?" שואל במה שנראה כמו מבוכתו של בעל מכה
ששבר על אשתו את הטלויזיה שהוא אוהב.
צילצול פלאפון חורץ את האויר בצרימתו, עמר שולף ממכנסיו מכשיר
זהוב קטן עם תריסר מנורות קטנות על האנטנה ועונה- "אה?". אביבה
מושיטה יד רפויה אל סיסו, והנ"ל אוחז בה בעדינות בוסרית,
כששניהם עסוקים בהקשבה לשיחתו המרתקת והאינטימית של עמר. "נו,
אני עוד עשר דקות בא!". ממוקה ודאתו עוד עומדים מאחור, מקשיבים
לעמר, מסיתים מדי פעם עיניהם אל חוץ המכולת, אבל משתדלים
להישאר בפריים ככל הניתן. עמר מתחיל לצעוק- "עשר דקות נו!",
סיסו שואל את אביבה בשנית- "איך קוראים לך כפרה?", והיא נזכרת
שהאינטונציה הזו אומרת שעכשיו תורה לענות. "אביבה אשכנזי".
סיסו מנער את ידה באלגנטיות ומחייך בתיאבון, "אני סיסו". אביבה
מחייכת כפרוצה ההוזה שהיא דוגמנית מסלול. עמר צורח- "עשר דקות,
אמא, מה הבעיה? אני קונה ובא!!".
נכנס מימין המסך יוגב- בחור בן 30 שנראה כמו בחור בן 48, קצת
קירח קצת שמן, הרבה עצבני, דוחף את עמר וצועק עליו- "חלאס
לצעוק פה!". סיסו ואביבה צועדים החוצה משמאל הפריים, יוגב
מסתובב אל המלצמה ומנענע אותה, מנסה ללא טעם לכוון אותה. "מה
אתם נוגעים בכל דבר תגידו?" שואל בכעס.
עמר מצווח- "נו, עשר דקות, מה אמרתי?", יוגב מסתובב וכמעט סוטר
לו- "קח מה שאתה צריך ותפסיק לצעוק פה!". עמר מסתובב ויוצא
משמאל הפריים ויוגב עומד עוד רגע ומגרד בקרקפתו החשופה. "מה
אתם צריכים?" קורא לפתע לעבר ממוקה ואחיו דאתו. השניים מאבדים
לרגע את אחיזתם באויר ומתנתקים מקורי העכביש הדמיוניים שאוחזים
בהם. "אה- אמא שלחה אותנו...", יוגב מסתובב ויוצא מימין הפריים
מבלי להמתין לסוף המשפט.
עמר חולף משמאל לימין עם לחם ועם מברשת אסלה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"טוב לשמוע גערת
חכם, מאיש שומע
שיר כסילים"



קהלת,ג,10


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/1/04 19:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הצימוק הנוקם

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה