רביד צור / אני ואת, בבואה |
ואת מחייכת אלי
מתוך בבואתך ההולכת ומטשטשת
כמו הסומק
בלחיי נערות הגימנסיה
החולפות על פני בכל יום
הייתכן שלא הרגשת את הכאב
האם רק אני התפוררתי
כמו רקיק נשכח במזווה, מתייבש בחום הקיץ
האם רק אני הוסטתי
כמו כדור הפוגע במחבט ומאבד כיוון
זה את שמחייכת אלי ואני שבוכה
האם דמי הוא זה השוטף עכשיו חסר מעצורים
ולמי שייכת היד המכה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|